תהילים 139
| למנצח לדוד מזמור יהוה חקרתני ותדע׃ | 1 |
Til Sangmesteren. Af David. En Salme. HERRE, du ransager mig og kender mig!
| אתה ידעת שבתי וקומי בנתה לרעי מרחוק׃ | 2 |
Du ved, naar jeg sidder, og naar jeg staar op, du fatter min Tanke i Frastand,
| ארחי ורבעי זרית וכל דרכי הסכנתה׃ | 3 |
du har Rede paa, hvor jeg gaar eller ligger, og alle mine Veje kender du grant.
| כי אין מלה בלשוני הן יהוה ידעת כלה׃ | 4 |
Thi før Ordet er til paa min Tunge, se, da ved du det, HERRE, til fulde.
| אחור וקדם צרתני ותשת עלי כפכה׃ | 5 |
Bagfra og forfra omslutter du mig, du lægger din Haand paa mig.
| פלאיה דעת ממני נשגבה לא אוכל לה׃ | 6 |
At fatte det er mig for underfuldt, for højt, jeg evner det ikke!
| אנה אלך מרוחך ואנה מפניך אברח׃ | 7 |
Hvorhen skal jeg gaa for din Aand, og hvor skal jeg fly for dit Aasyn?
| אם אסק שמים שם אתה ואציעה שאול הנך׃ (Sheol h7585) | 8 |
Farer jeg op til Himlen, da er du der, reder jeg Leje i Dødsriget, saa er du der; (Sheol h7585)
| אשא כנפי שחר אשכנה באחרית ים׃ | 9 |
tager jeg Morgenrødens Vinger, fæster jeg Bo, hvor Havet ender,
| גם שם ידך תנחני ותאחזני ימינך׃ | 10 |
da vil din Haand ogsaa lede mig der, din højre holde mig fast!
| ואמר אך חשך ישופני ולילה אור בעדני׃ | 11 |
Og siger jeg: »Mørket skal skjule mig, Lyset blive Nat omkring mig!«
| גם חשך לא יחשיך ממך ולילה כיום יאיר כחשיכה כאורה׃ | 12 |
saa er Mørket ej mørkt for dig, og Natten er klar som Dagen, Mørket er som Lyset.
| כי אתה קנית כליתי תסכני בבטן אמי׃ | 13 |
Thi du har dannet mine Nyrer, vævet mig i Moders Liv.
| אודך על כי נוראות נפליתי נפלאים מעשיך ונפשי ידעת מאד׃ | 14 |
Jeg vil takke dig, fordi jeg er underfuldt skabt; underfulde er dine Gerninger, det kender min Sjæl til fulde.
| לא נכחד עצמי ממך אשר עשיתי בסתר רקמתי בתחתיות ארץ׃ | 15 |
Mine Ben var ikke skjult for dig, da jeg blev skabt i Løndom, virket i Jordens Dyb;
| גלמי ראו עיניך ועל ספרך כלם יכתבו ימים יצרו ולא אחד בהם׃ | 16 |
som Foster saa dine Øjne mig, i din Bog var de alle skrevet, Dagene var bestemt, før en eneste af dem var kommet.
| ולי מה יקרו רעיך אל מה עצמו ראשיהם׃ | 17 |
Hvor kostelige er dine Tanker mig, Gud, hvor stor er dog deres Sum!
| אספרם מחול ירבון הקיצתי ועודי עמך׃ | 18 |
Tæller jeg dem, er de flere end Sandet, jeg vaagner — og end er jeg hos dig.
| אם תקטל אלוה רשע ואנשי דמים סורו מני׃ | 19 |
Vilde du dog dræbe de gudløse, Gud, maatte Blodets Mænd vige fra mig,
| אשר יאמרך למזמה נשא לשוא עריך׃ | 20 |
de, som taler om dig paa Skrømt og sværger falsk ved dit Navn.
| הלוא משנאיך יהוה אשנא ובתקוממיך אתקוטט׃ | 21 |
Jeg hader jo dem, der hader dig, HERRE, og væmmes ved dem, der staar dig imod;
| תכלית שנאה שנאתים לאויבים היו לי׃ | 22 |
med fuldt Had hader jeg dem, de er ogsaa mine Fjender.
| חקרני אל ודע לבבי בחנני ודע שרעפי׃ | 23 |
Ransag mig, Gud, og kend mit Hjerte, prøv mig og kend mine Tanker!
| וראה אם דרך עצב בי ונחני בדרך עולם׃ | 24 |
Se, om jeg er paa Smertens Vej, og led mig paa Evigheds Vej!
