תהילים 139

1 למנצח לדוד מזמור יהוה חקרתני ותדע׃

Herre! du har ransaget mig og kender mig.

2 אתה ידעת שבתי וקומי בנתה לרעי מרחוק׃

Hvad heller jeg sidder eller staar op, da ved du det, du forstaar min Tanke langtfra.

3 ארחי ורבעי זרית וכל דרכי הסכנתה׃

Du har omkringgivet min Sti og mit Leje, du kender grant alle mine Veje.

4 כי אין מלה בלשוני הן יהוה ידעת כלה׃

Thi der er ikke et Ord paa min Tunge, se, Herre! du kender det jo alt sammen.

5 אחור וקדם צרתני ותשת עלי כפכה׃

Bagfra og forfra har du omsluttet mig, og paa mig har du lagt din Haand.

6 פלאיה דעת ממני נשגבה לא אוכל לה׃

Saadant at forstaa er mig for underfuldt; det er for højt, jeg kan ikke naa det.

7 אנה אלך מרוחך ואנה מפניך אברח׃

Hvor skal jeg gaa hen fra din Aand? og hvor skal jeg fly hen fra dit Ansigt?

8 אם אסק שמים שם אתה ואציעה שאול הנך׃ (Sheol h7585)

Dersom jeg farer op til Himmelen, da er du der, og reder jeg Leje i Dødsriget, se, da er du der! (Sheol h7585)

9 אשא כנפי שחר אשכנה באחרית ים׃

Vilde jeg tage Morgenrødens Vinger, vilde jeg bo ved det yderste Hav,

10 גם שם ידך תנחני ותאחזני ימינך׃

saa skulde ogsaa der din Haand føre mig, og din højre Haand holde mig fast.

11 ואמר אך חשך ישופני ולילה אור בעדני׃

Og vilde jeg sige: Mørkhed maa dog skjule mig, saa er Natten et Lys omkring mig.

12 גם חשך לא יחשיך ממך ולילה כיום יאיר כחשיכה כאורה׃

Mørkhed gør ikke Mørke hos dig, og Natten lyser som Dagen, Mørket er som Lyset.

13 כי אתה קנית כליתי תסכני בבטן אמי׃

Thi du ejede mine Nyrer; du skærmede om mig i Moders Liv.

14 אודך על כי נוראות נפליתי נפלאים מעשיך ונפשי ידעת מאד׃

Jeg vil prise dig, fordi jeg paa underfuld Maade er dannet saa herligt; underfulde ere dine Gerninger, og min Sjæl ved det saare vel.

15 לא נכחד עצמי ממך אשר עשיתי בסתר רקמתי בתחתיות ארץ׃

Mine Ben vare ikke skjulte for dig, der jeg blev dannet i Løndom, der jeg blev kunstigt virket i det underjordiske Dyb.

16 גלמי ראו עיניך ועל ספרך כלם יכתבו ימים יצרו ולא אחד בהם׃

Dine Øjne saa mig, der jeg endnu var Foster, og disse Ting vare alle sammen skrevne i din Bog; Dagene vare bestemte, før en eneste af dem var kommen.

17 ולי מה יקרו רעיך אל מה עצמו ראשיהם׃

Derfor, o Gud! hvor dyrebare for mig ere dine Tanker; hvor stor er dog deres Sum!

18 אספרם מחול ירבון הקיצתי ועודי עמך׃

Vilde jeg tælle dem, da bleve de flere end Sand; opvaagner jeg, saa er jeg endnu hos dig.

19 אם תקטל אלוה רשע ואנשי דמים סורו מני׃

Gid du, o Gud! vilde ihjelslaa den ugudelige; og I, blodgerrige Mænd! viger fra mig.

20 אשר יאמרך למזמה נשא לשוא עריך׃

Thi de talte skændelig om dig, og som dine Fjender tage de dit Navn forfængeligt.

21 הלוא משנאיך יהוה אשנא ובתקוממיך אתקוטט׃

Skulde jeg ikke hade dem, som hade dig, o Herre! og kedes ved dem, som rejse sig imod dig?

22 תכלית שנאה שנאתים לאויבים היו לי׃

Med fuldt Had hader jeg dem; de ere blevne mine Fjender.

23 חקרני אל ודע לבבי בחנני ודע שרעפי׃

Ransag mig, Gud! og kend mit Hjerte; prøv mig, og kend mine Tanker!

24 וראה אם דרך עצב בי ונחני בדרך עולם׃

Og se, om jeg er paa en Vej, som fører til Smerte for mig, og led mig paa Evighedens Vej!