תהילים 137

1 על נהרות בבל שם ישבנו גם בכינו בזכרנו את ציון׃

Psalmus David, propter Hieremiam. Super flumina Babylonis, illic sedimus et flevimus: cum recordaremur Sion:

2 על ערבים בתוכה תלינו כנרותינו׃

In salicibus in medio eius, suspendimus organa nostra.

3 כי שם שאלונו שובינו דברי שיר ותוללינו שמחה שירו לנו משיר ציון׃

Quia illic interrogaverunt nos, qui captivos duxerunt nos, verba cantionum: Et qui abduxerunt nos: Hymnum cantate nobis de canticis Sion.

4 איך נשיר את שיר יהוה על אדמת נכר׃

Quomodo cantabimus canticum Domini in terra aliena?

5 אם אשכחך ירושלם תשכח ימיני׃

Si oblitus fuero tui Ierusalem, oblivioni detur dextera mea.

6 תדבק לשוני לחכי אם לא אזכרכי אם לא אעלה את ירושלם על ראש שמחתי׃

Adhaereat lingua mea faucibus meis, si non meminero tui: Si non proposuero Ierusalem, in principio laetitiae meae.

7 זכר יהוה לבני אדום את יום ירושלם האמרים ערו ערו עד היסוד בה׃

Memor esto Domine filiorum Edom, in die Ierusalem: Qui dicunt: Exinanite, exinanite usque ad fundamentum in ea.

8 בת בבל השדודה אשרי שישלם לך את גמולך שגמלת לנו׃

Filia Babylonis misera: beatus, qui retribuet tibi retributionem tuam, quam retribuisti nobis.

9 אשרי שיאחז ונפץ את עלליך אל הסלע׃

Beatus, qui tenebit, et allidet parvulos suos ad petram.