תהילים 137

1 על נהרות בבל שם ישבנו גם בכינו בזכרנו את ציון׃

An den Flüssen Babels da saßen wir; wir weinten auch, wenn wir Zions gedachten.

2 על ערבים בתוכה תלינו כנרותינו׃

An die Weiden in seiner Mitte hingen wir unsere Harfen.

3 כי שם שאלונו שובינו דברי שיר ותוללינו שמחה שירו לנו משיר ציון׃

Da baten uns, die uns gefangen hielten, um die Worte eines Liedes, die so uns quälten, um Fröhlichkeit: Singt uns von dem Liede Zions.

4 איך נשיר את שיר יהוה על אדמת נכר׃

Wie sollten wir das Lied Jehovahs singen auf dem Boden des Auslandes.

5 אם אשכחך ירושלם תשכח ימיני׃

So ich deiner vergäße, Jerusalem, so soll vergessen meine Rechte.

6 תדבק לשוני לחכי אם לא אזכרכי אם לא אעלה את ירושלם על ראש שמחתי׃

So soll kleben meine Zunge an meinem Gaumen, so ich dein nicht gedenke, so ich nicht erhebe Jerusalem über das Höchste meiner Fröhlichkeit.

7 זכר יהוה לבני אדום את יום ירושלם האמרים ערו ערו עד היסוד בה׃

Gedenke Du, Jehovah, der Söhne Edoms am Tag Jerusalems, da sie sprachen: Entblößt, entblößt sie bis auf die Gründe darin!

8 בת בבל השדודה אשרי שישלם לך את גמולך שגמלת לנו׃

Tochter Babels, der verheerten, selig der dir entrichtet nach der Erwiderung, die du uns erwidert hast.

9 אשרי שיאחז ונפץ את עלליך אל הסלע׃

Selig der, der deine Kindlein ergreift und sie zerschmettert an der Felsenklippe.