תהילים 137

1 על נהרות בבל שם ישבנו גם בכינו בזכרנו את ציון׃

An den Flüssen Babels, daß saßen wir und weinten, / Wenn wir an Zion gedachten.

2 על ערבים בתוכה תלינו כנרותינו׃

An den Weiden, die dort standen, / Hingen wir unsre Zithern auf.

3 כי שם שאלונו שובינו דברי שיר ותוללינו שמחה שירו לנו משיר ציון׃

Denn da wollten unsre Sieger von uns Lieder hören / Und unsre Quäler Freudengesang. / "Singt uns", so riefen sie (höhnisch), / "eins von den Zionsliedern!"

4 איך נשיר את שיר יהוה על אדמת נכר׃

Wie sollten wir Jahwes Lieder singen / In einem fremden Lande?

5 אם אשכחך ירושלם תשכח ימיני׃

Vergeß ich dein Jerusalem, / So sterbe mir ab meine rechte Hand!

6 תדבק לשוני לחכי אם לא אזכרכי אם לא אעלה את ירושלם על ראש שמחתי׃

Meine Zunge klebe an meinem Gaumen, / Wenn ich nicht dein gedenke, / Wenn mir nicht Jerusalem / Meine höchste Freude ist.

7 זכר יהוה לבני אדום את יום ירושלם האמרים ערו ערו עד היסוד בה׃

Gedenke, o Jahwe, Edoms Söhnen / Den Tag Jerusalems, / Die da riefen: "Nieder, nieder mit ihr / Bis auf den Grund!"

8 בת בבל השדודה אשרי שישלם לך את גמולך שגמלת לנו׃

O Tochter Babels, du Zwingherrin, wohl dem, der dir vergelten wird / All das, was du an uns verübt!

9 אשרי שיאחז ונפץ את עלליך אל הסלע׃

Wohl dem, der deine jungen Kinder ergreift / Und sie am Felsen zerschmettert!