תהילים 137

1 על נהרות בבל שם ישבנו גם בכינו בזכרנו את ציון׃

Sur les bords des fleuves de Babylone Nous étions assis et nous pleurions, En nous souvenant de Sion.

2 על ערבים בתוכה תלינו כנרותינו׃

Nous avions suspendu nos harpes Aux saules du rivage.

3 כי שם שאלונו שובינו דברי שיר ותוללינו שמחה שירו לנו משיר ציון׃

Là, ceux qui nous avaient emmenés captifs Nous demandaient des cantiques, Et nos oppresseurs nous demandaient des chants joyeux: «Chantez-nous, disaient-ils, un cantique de Sion!»

4 איך נשיר את שיר יהוה על אדמת נכר׃

Comment chanterions-nous les cantiques de l'Éternel, Sur la terre étrangère?

5 אם אשכחך ירושלם תשכח ימיני׃

Si je t'oublie, Jérusalem, Que ma main droite soit frappée d'impuissance!

6 תדבק לשוני לחכי אם לא אזכרכי אם לא אעלה את ירושלם על ראש שמחתי׃

Que ma langue s'attache à mon palais, Si je ne me souviens de toi. Si je ne mets pas Jérusalem Au-dessus de toutes mes joies!

7 זכר יהוה לבני אדום את יום ירושלם האמרים ערו ערו עד היסוד בה׃

Souviens-toi, ô Éternel, des fils d'Édom, Qui, le jour de la prise de Jérusalem, S'écriaient: «Rasez, rasez Jusqu'à ses fondements!»

8 בת בבל השדודה אשרי שישלם לך את גמולך שגמלת לנו׃

Fille de Babylone, vouée à la destruction, Heureux celui qui te rendra Le mal que tu nous as fait!

9 אשרי שיאחז ונפץ את עלליך אל הסלע׃

Heureux celui qui saisira tes enfants. Et les écrasera contre le rocher!