תהילים 137

1 על נהרות בבל שם ישבנו גם בכינו בזכרנו את ציון׃

Sur les rives des fleuves de Babylone, là nous nous assîmes, et nous pleurâmes au souvenir de Sion.

2 על ערבים בתוכה תלינו כנרותינו׃

Aux saules qui les bordent, nous suspendîmes nos harpes;

3 כי שם שאלונו שובינו דברי שיר ותוללינו שמחה שירו לנו משיר ציון׃

car là nos maîtres nous demandaient des hymnes, nos oppresseurs des chants de joie. "Chantez-nous disaient-ils, un des cantiques de Sion!"

4 איך נשיר את שיר יהוה על אדמת נכר׃

Comment chanterions-nous l’hymne de l’Eternel en terre étrangère?

5 אם אשכחך ירושלם תשכח ימיני׃

Si je t’oublie jamais, Jérusalem, que ma droite me refuse son service!

6 תדבק לשוני לחכי אם לא אזכרכי אם לא אעלה את ירושלם על ראש שמחתי׃

Que ma langue s’attache à mon palais, si je ne me souviens toujours de toi, si je ne place Jérusalem au sommet de toutes mes joies!

7 זכר יהוה לבני אדום את יום ירושלם האמרים ערו ערו עד היסוד בה׃

Souviens-toi, Seigneur, pour la perte des fils d’Edom, du jour fatal de Jérusalem, où ils disaient: "Démolissez-la, démolissez-la, jusqu’en ses fondements!"

8 בת בבל השדודה אשרי שישלם לך את גמולך שגמלת לנו׃

Fille de Babel, vouée à la ruine, heureux qui te rendra le mal que tu nous as fait!

9 אשרי שיאחז ונפץ את עלליך אל הסלע׃

Heureux qui saisira tes petits et les brisera contre le rocher!