תהילים 137

1 על נהרות בבל שם ישבנו גם בכינו בזכרנו את ציון׃

Au bord des fleuves de Babylone nous étions assis et nous pleurions, en nous souvenant de Sion.

2 על ערבים בתוכה תלינו כנרותינו׃

Aux saules de ses vallées nous avions suspendu nos harpes.

3 כי שם שאלונו שובינו דברי שיר ותוללינו שמחה שירו לנו משיר ציון׃

Car là, ceux qui nous tenaient captifs nous demandaient des hymnes et des cantiques, nos oppresseurs, des chants joyeux: « Chantez-nous un cantique de Sion! »

4 איך נשיר את שיר יהוה על אדמת נכר׃

Comment chanterions-nous le cantique de Yahweh, sur la terre de l’étranger?

5 אם אשכחך ירושלם תשכח ימיני׃

Si jamais je t’oublie, Jérusalem, que ma droite oublie de se mouvoir!...

6 תדבק לשוני לחכי אם לא אזכרכי אם לא אעלה את ירושלם על ראש שמחתי׃

Que ma langue s’attache à mon palais, si je cesse de penser à toi, si je ne mets pas Jérusalem au premier rang de mes joies!

7 זכר יהוה לבני אדום את יום ירושלם האמרים ערו ערו עד היסוד בה׃

Souviens-toi, Yahweh, des enfants d’Edom, quand au jour de Jérusalem, ils disaient: « Détruisez, détruisez-la, jusqu’en ses fondements! »

8 בת בבל השדודה אשרי שישלם לך את גמולך שגמלת לנו׃

Fille de Babylone, vouée à la ruine, heureux celui qui te rendra le mal que tu nous as fait!

9 אשרי שיאחז ונפץ את עלליך אל הסלע׃

Heureux celui qui saisira et brisera tes petits enfants contre la pierre!