< תהילים 137 >
על נהרות בבל שם ישבנו גם בכינו בזכרנו את ציון׃ | 1 |
By the rivers of Babylon, there we sat down. Yes, we wept, when we remembered Zion.
על ערבים בתוכה תלינו כנרותינו׃ | 2 |
On the willows in that land, we hung up our harps.
כי שם שאלונו שובינו דברי שיר ותוללינו שמחה שירו לנו משיר ציון׃ | 3 |
For there, those who led us captive asked us for songs. Those who tormented us demanded songs of joy: “Sing us one of the songs of Zion!”
איך נשיר את שיר יהוה על אדמת נכר׃ | 4 |
How can we sing the LORD’s song in a foreign land?
אם אשכחך ירושלם תשכח ימיני׃ | 5 |
If I forget you, Jerusalem, let my right hand forget its skill.
תדבק לשוני לחכי אם לא אזכרכי אם לא אעלה את ירושלם על ראש שמחתי׃ | 6 |
Let my tongue stick to the roof of my mouth if I don’t remember you, if I don’t prefer Jerusalem above my chief joy.
זכר יהוה לבני אדום את יום ירושלם האמרים ערו ערו עד היסוד בה׃ | 7 |
Remember, LORD, against the children of Edom in the day of Jerusalem, who said, “Raze it! Raze it even to its foundation!”
בת בבל השדודה אשרי שישלם לך את גמולך שגמלת לנו׃ | 8 |
Daughter of Babylon, doomed to destruction, he will be happy who repays you, as you have done to us.
אשרי שיאחז ונפץ את עלליך אל הסלע׃ | 9 |
Happy shall he be, who takes and dashes your little ones against the rock.