תהילים 137

1 על נהרות בבל שם ישבנו גם בכינו בזכרנו את ציון׃

By the rivers of Babylon we sat down and wept when we thought about Zion.

2 על ערבים בתוכה תלינו כנרותינו׃

On the poplars there we hung our harps.

3 כי שם שאלונו שובינו דברי שיר ותוללינו שמחה שירו לנו משיר ציון׃

There our captors required songs from us, and those who mocked us required us to be happy, saying, “Sing us one of the songs of Zion.”

4 איך נשיר את שיר יהוה על אדמת נכר׃

How could we sing a song about Yahweh in a foreign land?

5 אם אשכחך ירושלם תשכח ימיני׃

If I ignore the memory of you, Jerusalem, let my right hand forget her skill.

6 תדבק לשוני לחכי אם לא אזכרכי אם לא אעלה את ירושלם על ראש שמחתי׃

Let my tongue cling to the roof of my mouth if I think about you no more, if I do not prefer Jerusalem more than my greatest delights.

7 זכר יהוה לבני אדום את יום ירושלם האמרים ערו ערו עד היסוד בה׃

Call to mind, Yahweh, what the Edomites did on the day Jerusalem fell. They said, “Tear it down, tear it down to its foundations.”

8 בת בבל השדודה אשרי שישלם לך את גמולך שגמלת לנו׃

Daughter of Babylon, soon to be destroyed— may the person be blessed, whoever pays you back for what you have done to us.

9 אשרי שיאחז ונפץ את עלליך אל הסלע׃

May the person be blessed, whoever takes and dashes your little ones against a rock.