תהילים 137

1 על נהרות בבל שם ישבנו גם בכינו בזכרנו את ציון׃

By the rivers of Babylon, there, we sat down, yea we wept—when we remembered Zion:

2 על ערבים בתוכה תלינו כנרותינו׃

Upon the willows—in the midst thereof, hanged we our lyres:

3 כי שם שאלונו שובינו דברי שיר ותוללינו שמחה שירו לנו משיר ציון׃

For, there, our captors asked of us words of song, and our plunderers—gladness, —Sing us of the songs of Zion!

4 איך נשיר את שיר יהוה על אדמת נכר׃

How shall we sing the song of Yahweh, on a foreign soil?

5 אם אשכחך ירושלם תשכח ימיני׃

If I forget thee, O Jerusalem, Let my right-hand forget:

6 תדבק לשוני לחכי אם לא אזכרכי אם לא אעלה את ירושלם על ראש שמחתי׃

Let my tongue cleave to the roof of my mouth, if I do not remember thee! if I do not lift up Jerusalem above the head of mine own gladness.

7 זכר יהוה לבני אדום את יום ירושלם האמרים ערו ערו עד היסוד בה׃

Remember, O Yahweh, against the sons of Edom, the day of Jerusalem, —how they continued to say—Overthrow! Overthrow! unto the foundation within it.

8 בת בבל השדודה אשרי שישלם לך את גמולך שגמלת לנו׃

O ruined daughter of Babylon, —how happy the man who shall repay thee thy dealing, wherewith thou didst deal with us!

9 אשרי שיאחז ונפץ את עלליך אל הסלע׃

How happy the man who shall snatch away and dash thy children against the crag.