תהילים 137

1 על נהרות בבל שם ישבנו גם בכינו בזכרנו את ציון׃

By the rivers of Babylon we were seated, weeping at the memory of Zion,

2 על ערבים בתוכה תלינו כנרותינו׃

Hanging our instruments of music on the trees by the waterside.

3 כי שם שאלונו שובינו דברי שיר ותוללינו שמחה שירו לנו משיר ציון׃

For there those who had taken us prisoners made request for a song; and those who had taken away all we had gave us orders to be glad, saying, Give us one of the songs of Zion.

4 איך נשיר את שיר יהוה על אדמת נכר׃

How may we give the Lord's song in a strange land?

5 אם אשכחך ירושלם תשכח ימיני׃

If I keep not your memory, O Jerusalem, let not my right hand keep the memory of its art.

6 תדבק לשוני לחכי אם לא אזכרכי אם לא אעלה את ירושלם על ראש שמחתי׃

If I let you go out of my thoughts, and if I do not put Jerusalem before my greatest joy, let my tongue be fixed to the roof of my mouth.

7 זכר יהוה לבני אדום את יום ירושלם האמרים ערו ערו עד היסוד בה׃

O Lord, keep in mind against the children of Edom the day of Jerusalem; how they said, Let it be uncovered, uncovered even to its base.

8 בת בבל השדודה אשרי שישלם לך את גמולך שגמלת לנו׃

O daughter of Babylon, whose fate is destruction; happy is the man who does to you what you have done to us.

9 אשרי שיאחז ונפץ את עלליך אל הסלע׃

Happy is the man who takes your little ones, crushing them against the rocks.