תהילים 137

1 על נהרות בבל שם ישבנו גם בכינו בזכרנו את ציון׃

Ved Babels Floder, der sad vi og græd, naar Zion randt os i Hu.

2 על ערבים בתוכה תלינו כנרותינו׃

Vi hængte vore Harper i Landets Pile.

3 כי שם שאלונו שובינו דברי שיר ותוללינו שמחה שירו לנו משיר ציון׃

Thi de, der havde bortført os, bad os synge, vore Bødler bad os være glade: »Syng os af Zions Sange!«

4 איך נשיר את שיר יהוה על אדמת נכר׃

Hvor kan vi synge HERRENS Sange paa fremmed Grund?

5 אם אשכחך ירושלם תשכח ימיני׃

Jerusalem, glemmer jeg dig, da visne min højre!

6 תדבק לשוני לחכי אם לא אזכרכי אם לא אעלה את ירושלם על ראש שמחתי׃

Min Tunge hænge ved Ganen, om ikke jeg ihukommer dig, om ikke jeg sætter Jerusalem over min højeste Glæde!

7 זכר יהוה לבני אדום את יום ירושלם האמרים ערו ערו עד היסוד בה׃

HERRE, ihukom Edoms Sønner for Jerusalems Dag, at de raabte: »Nedbryd, nedbryd lige til Grunden!«

8 בת בבל השדודה אשרי שישלם לך את גמולך שגמלת לנו׃

Du Babels Datter, du Ødelægger! Salig den, der gengælder dig, hvad du gjorde imod os!

9 אשרי שיאחז ונפץ את עלליך אל הסלע׃

Salig den, der griber dine spæde og knuser dem mod Klippen!