< תהילים 132 >

שיר המעלות זכור יהוה לדוד את כל ענותו׃ 1
En visa i högre choren. Tänk, Herre, uppå David, och uppå allt hans lidande;
אשר נשבע ליהוה נדר לאביר יעקב׃ 2
Hvilken Herranom svor, och lofvade dem mägtiga i Jacob:
אם אבא באהל ביתי אם אעלה על ערש יצועי׃ 3
Jag vill icke gå i mins hus hyddo, eller lägga mig på mine sängs lägre;
אם אתן שנת לעיני לעפעפי תנומה׃ 4
Jag vill icke låta mina ögon sofva, eller mina ögnalock sömnoga vara;
עד אמצא מקום ליהוה משכנות לאביר יעקב׃ 5
Tilldess jag må finna ett rum för Herranom, till en boning dem mägtiga i Jacob.
הנה שמענוה באפרתה מצאנוה בשדי יער׃ 6
Si, vi höre derom i Ephrata; vi hafve funnit det på skogsmarkene.
נבואה למשכנותיו נשתחוה להדם רגליו׃ 7
Vi vilje gå in uti hans boningar, och tillbedja inför hans fotapall.
קומה יהוה למנוחתך אתה וארון עזך׃ 8
Herre, statt upp till dina ro, du och din magts ark.
כהניך ילבשו צדק וחסידיך ירננו׃ 9
Låt dina Prester kläda sig med rättfärdighet, och dina heliga glädja sig.
בעבור דוד עבדך אל תשב פני משיחך׃ 10
Tag icke bort dins smordas regemente, for din tjenare Davids skull.
נשבע יהוה לדוד אמת לא ישוב ממנה מפרי בטנך אשית לכסא לך׃ 11
Herren hafver svorit David en sannan ed, der skall han intet ifrå träda: Jag skall sätta dig dins lifs frukt uppå din stol.
אם ישמרו בניך בריתי ועדתי זו אלמדם גם בניהם עדי עד ישבו לכסא לך׃ 12
Om dina barn hålla mitt förbund, och min vittnesbörd, som jag dem lärandes varder, så skola ock deras barn sitta på dinom stol evinnerliga.
כי בחר יהוה בציון אוה למושב לו׃ 13
Ty Herren hafver utvalt Zion, och hafver lust till att bo der.
זאת מנוחתי עדי עד פה אשב כי אותיה׃ 14
Detta är min hvila evinnerliga, här vill jag bo; ty här behagar mig väl.
צידה ברך אברך אביוניה אשביע לחם׃ 15
Jag vill välsigna dess spis, och gifva dess fattigom bröd nog.
וכהניה אלביש ישע וחסידיה רנן ירננו׃ 16
Dess Prester vill jag bekläda med salighet, och dess helige skola glädja sig.
שם אצמיח קרן לדוד ערכתי נר למשיחי׃ 17
Dersammastäds skall uppgå Davids horn; jag hafver tillredt minom smorda ena lykto.
אויביו אלביש בשת ועליו יציץ נזרו׃ 18
Hans fiendar vill jag bekläda med skam; men öfver honom skall hans krona blomstras.

< תהילים 132 >