תהילים 109
| למנצח לדוד מזמור אלהי תהלתי אל תחרש׃ | 1 |
(Til Sangmesteren. Af David. En Salme.) Du min Lovsangs Gud, vær ej tavs!
| כי פי רשע ופי מרמה עלי פתחו דברו אתי לשון שקר׃ | 2 |
Thi en gudløs, svigefuld Mund har de åbnet imod mig, taler mig til med Løgntunge,
| ודברי שנאה סבבוני וילחמוני חנם׃ | 3 |
med hadske Ord omringer de mig og strider imod mig uden Grund;
| תחת אהבתי ישטנוני ואני תפלה׃ | 4 |
til Løn for min Kærlighed er de mig fjendske, skønt jeg er idel Bøn;
| וישימו עלי רעה תחת טובה ושנאה תחת אהבתי׃ | 5 |
de gør mig ondt for godt, gengælder min Kærlighed med Had.
| הפקד עליו רשע ושטן יעמד על ימינו׃ | 6 |
Straf ham for hans Gudløshed, lad en Anklager stå ved hans højre,
| בהשפטו יצא רשע ותפלתו תהיה לחטאה׃ | 7 |
lad ham gå dømt fra Retten, hans Bøn blive regnet for Synd;
| יהיו ימיו מעטים פקדתו יקח אחר׃ | 8 |
hans Livsdage blive kun få, hans Embede tage en anden;
| יהיו בניו יתומים ואשתו אלמנה׃ | 9 |
hans Børn blive faderløse, hans Hustru vorde Enke;
| ונוע ינועו בניו ושאלו ודרשו מחרבותיהם׃ | 10 |
hans Børn flakke om og tigge, drives bort fra et øde Hjem;
| ינקש נושה לכל אשר לו ויבזו זרים יגיעו׃ | 11 |
Ågerkarlen rage efter alt, hvad han har, og fremmede rane hans Gods;
| אל יהי לו משך חסד ואל יהי חונן ליתומיו׃ | 12 |
ingen være langmodig imod ham, ingen ynke hans faderløse;
| יהי אחריתו להכרית בדור אחר ימח שמם׃ | 13 |
hans Afkom gå til Grunde, hans Navn slettes ud i næste Slægt:
| יזכר עון אבתיו אל יהוה וחטאת אמו אל תמח׃ | 14 |
lad hans Fædres Skyld ihukommes hos HERREN, lad ikke hans Moders Synd slettes ud,
| יהיו נגד יהוה תמיד ויכרת מארץ זכרם׃ | 15 |
altid være de, HERREN for Øje; hans Minde vorde udryddet af Jorden,
| יען אשר לא זכר עשות חסד וירדף איש עני ואביון ונכאה לבב למותת׃ | 16 |
fordi det ej faldt ham ind at vise sig god, men han forfulgte den arme og fattige og den, hvis Hjerte var knust til Døde;
| ויאהב קללה ותבואהו ולא חפץ בברכה ותרחק ממנו׃ | 17 |
han elsked Forbandelse, så lad den nå ham; Velsignelse yndede han ikke, den blive ham fjern!
| וילבש קללה כמדו ותבא כמים בקרבו וכשמן בעצמותיו׃ | 18 |
Han tage Forbandelse på som en Klædning, den komme som Vand i hans Bug, som Olie ind i hans Ben;
| תהי לו כבגד יעטה ולמזח תמיד יחגרה׃ | 19 |
den blive en Dragt, han tager på, et Bælte, han altid bærer!
| זאת פעלת שטני מאת יהוה והדברים רע על נפשי׃ | 20 |
Det være mine Modstanderes Løn fra HERREN, dem, der taler ondt mod min Sjæl.
| ואתה יהוה אדני עשה אתי למען שמך כי טוב חסדך הצילני׃ | 21 |
Men du, o HERRE, min Herre, gør med mig efter din Godhed og Nåde, frels mig for dit Navns Skyld!
| כי עני ואביון אנכי ולבי חלל בקרבי׃ | 22 |
Thi jeg er arm og fattig, mit Hjerte vånder sig i mig;
| כצל כנטותו נהלכתי ננערתי כארבה׃ | 23 |
som Skyggen, der hælder, svinder jeg bort, som Græshopper rystes jeg ud;
| ברכי כשלו מצום ובשרי כחש משמן׃ | 24 |
af Faste vakler mine Knæ, mit Kød skrumper ind uden Salve;
| ואני הייתי חרפה להם יראוני יניעון ראשם׃ | 25 |
til Spot for dem er jeg blevet, de ryster på Hovedet, når de
| עזרני יהוה אלהי הושיעני כחסדך׃ | 26 |
Hjælp mig, HERRE min Gud, frels mig efter din Miskundhed,
| וידעו כי ידך זאת אתה יהוה עשיתה׃ | 27 |
så de sander, det var din Hånd, dig, HERRE, som gjorde det!
| יקללו המה ואתה תברך קמו ויבשו ועבדך ישמח׃ | 28 |
Lad dem forbande, du vil velsigne, mine uvenner vorde til Skamme, din Tjener glæde sig;
| ילבשו שוטני כלמה ויעטו כמעיל בשתם׃ | 29 |
lad mine Fjender klædes i Skændsel, iføres Skam som en Kappe!
| אודה יהוה מאד בפי ובתוך רבים אהללנו׃ | 30 |
Med min Mund vil jeg højlig takke HERREN, prise ham midt i Mængden;
| כי יעמד לימין אביון להושיע משפטי נפשו׃ | 31 |
thi han står ved den fattiges højre at fri ham fra dem, der dømmer hans Sjæl.
