תהילים 107
| הדו ליהוה כי טוב כי לעולם חסדו׃ | 1 |
Pris Herren, for han er god, hans miskunnhet varer evindelig.
| יאמרו גאולי יהוה אשר גאלם מיד צר׃ | 2 |
Så sie Herrens gjenløste, de som han har gjenløst av nødens hånd,
| ומארצות קבצם ממזרח וממערב מצפון ומים׃ | 3 |
og som han har samlet fra landene, fra øst og fra vest, fra nord og fra havet.
| תעו במדבר בישימון דרך עיר מושב לא מצאו׃ | 4 |
De fór vill i ørkenen, i et uveisomt øde, de fant ikke en by å bo i.
| רעבים גם צמאים נפשם בהם תתעטף׃ | 5 |
De var hungrige og tørste, deres sjel vansmektet i dem.
| ויצעקו אל יהוה בצר להם ממצוקותיהם יצילם׃ | 6 |
Da ropte de til Herren i sin nød; av deres trengsler utfridde han dem,
| וידריכם בדרך ישרה ללכת אל עיר מושב׃ | 7 |
og han førte dem på rett vei, så de gikk til en by de kunde bo i.
| יודו ליהוה חסדו ונפלאותיו לבני אדם׃ | 8 |
De skal prise Herren for hans miskunnhet og for hans undergjerninger mot menneskenes barn;
| כי השביע נפש שקקה ונפש רעבה מלא טוב׃ | 9 |
for han mettet den vansmektende sjel og fylte den hungrige sjel med godt.
| ישבי חשך וצלמות אסירי עני וברזל׃ | 10 |
De satt i mørke og i dødsskygge, bundet i elendighet og jern,
| כי המרו אמרי אל ועצת עליון נאצו׃ | 11 |
fordi de hadde vært gjenstridige mot Guds ord og foraktet den Høiestes råd.
| ויכנע בעמל לבם כשלו ואין עזר׃ | 12 |
Derfor bøide han deres hjerter ved lidelse; de snublet, og det var ikke nogen hjelper.
| ויזעקו אל יהוה בצר להם ממצקותיהם יושיעם׃ | 13 |
Da ropte de til Herren i sin nød; av deres trengsler frelste han dem.
| יוציאם מחשך וצלמות ומוסרותיהם ינתק׃ | 14 |
Han førte dem ut av mørke og dødsskygge og rev sønder deres bånd.
| יודו ליהוה חסדו ונפלאותיו לבני אדם׃ | 15 |
De skal prise Herren for hans miskunnhet og for hans undergjerninger mot menneskenes barn;
| כי שבר דלתות נחשת ובריחי ברזל גדע׃ | 16 |
for han brøt sønder porter av kobber og hugg sønder bommer av jern.
| אולים מדרך פשעם ומעונתיהם יתענו׃ | 17 |
De var dårer og blev plaget for sin syndige vei og for sine misgjerninger;
| כל אכל תתעב נפשם ויגיעו עד שערי מות׃ | 18 |
deres sjel vemmedes ved all mat, og de kom nær til dødens porter.
| ויזעקו אל יהוה בצר להם ממצקותיהם יושיעם׃ | 19 |
Da ropte de til Herren i sin nød; av deres trengsler frelste han dem.
| ישלח דברו וירפאם וימלט משחיתותם׃ | 20 |
Han sendte sitt ord og helbredet dem og reddet dem fra deres graver.
| יודו ליהוה חסדו ונפלאותיו לבני אדם׃ | 21 |
De skal prise Herren for hans miskunnhet og for hans undergjerninger mot menneskenes barn;
| ויזבחו זבחי תודה ויספרו מעשיו ברנה׃ | 22 |
og ofre takkoffere og fortelle om hans gjerninger med jubel.
| יורדי הים באניות עשי מלאכה במים רבים׃ | 23 |
De som fór ut på havet i skib, som drev handel på store vann,
| המה ראו מעשי יהוה ונפלאותיו במצולה׃ | 24 |
de så Herrens gjerninger og hans underverker på dypet.
| ויאמר ויעמד רוח סערה ותרומם גליו׃ | 25 |
Han bød og lot det komme en stormvind, og den reiste dets bølger.
| יעלו שמים ירדו תהומות נפשם ברעה תתמוגג׃ | 26 |
De fór op imot himmelen, de fór ned i avgrunnene, deres sjel blev motløs i ulykken.
| יחוגו וינועו כשכור וכל חכמתם תתבלע׃ | 27 |
De tumlet og vaklet som en drukken mann, og all deres visdom blev til intet.
| ויצעקו אל יהוה בצר להם וממצוקתיהם יוציאם׃ | 28 |
Da ropte de til Herren i sin nød, og av deres trengsler førte han dem ut.
| יקם סערה לדממה ויחשו גליהם׃ | 29 |
Han lot stormen bli til stille, og bølgene omkring dem tidde.
| וישמחו כי ישתקו וינחם אל מחוז חפצם׃ | 30 |
Og de gledet sig over at de la sig; og han førte dem til den havn de ønsket.
| יודו ליהוה חסדו ונפלאותיו לבני אדם׃ | 31 |
De skal prise Herren for hans miskunnhet og for hans undergjerninger mot menneskenes barn
| וירממוהו בקהל עם ובמושב זקנים יהללוהו׃ | 32 |
og ophøie ham i folkets forsamling og love ham der hvor de gamle sitter.
| ישם נהרות למדבר ומצאי מים לצמאון׃ | 33 |
Han gjorde elver til en ørken og vannkilder til et tørstig land,
| ארץ פרי למלחה מרעת ישבי בה׃ | 34 |
et fruktbart land til et saltland for deres ondskaps skyld som bodde der.
| ישם מדבר לאגם מים וארץ ציה למצאי מים׃ | 35 |
Han gjorde en ørken til en vannrik sjø og et tørt land til vannkilder.
| ויושב שם רעבים ויכוננו עיר מושב׃ | 36 |
Og han lot de hungrige bo der, og de grunnla en by til å bo i.
| ויזרעו שדות ויטעו כרמים ויעשו פרי תבואה׃ | 37 |
Og de tilsådde akrer og plantet vingårder, og de vant den frukt de bar.
| ויברכם וירבו מאד ובהמתם לא ימעיט׃ | 38 |
Og han velsignet dem, og de blev meget tallrike, og av fe gav han dem ikke lite.
| וימעטו וישחו מעצר רעה ויגון׃ | 39 |
Så minket de igjen og blev nedbøiet ved trengsel, ulykke og sorg.
| שפך בוז על נדיבים ויתעם בתהו לא דרך׃ | 40 |
Han som utøser forakt over fyrster og lar dem fare vill i et uveisomt øde,
| וישגב אביון מעוני וישם כצאן משפחות׃ | 41 |
han ophøiet den fattige av elendighet og gjorde slektene som hjorden.
| יראו ישרים וישמחו וכל עולה קפצה פיה׃ | 42 |
De opriktige ser det og gleder sig, og all ondskap lukker sin munn.
| מי חכם וישמר אלה ויתבוננו חסדי יהוה׃ | 43 |
Den som er vis, han akte på dette og merke på Herrens nådegjerninger!
