תהילים 107
| הדו ליהוה כי טוב כי לעולם חסדו׃ | 1 |
Priser Herren! thi han er god, thi hans Miskundhed varer evindelig.
| יאמרו גאולי יהוה אשר גאלם מיד צר׃ | 2 |
Det maa de sige, som ere genløste af Herren, de, han har genløst af Modstanderens Haand,
| ומארצות קבצם ממזרח וממערב מצפון ומים׃ | 3 |
og de, som han har samlet hjem fra Landene, fra Øster og fra Vester, fra Norden og fra Havet.
| תעו במדבר בישימון דרך עיר מושב לא מצאו׃ | 4 |
De fore vild i Ørken, paa en øde Vej, de fandt ingen Stad, som de kunde bo udi;
| רעבים גם צמאים נפשם בהם תתעטף׃ | 5 |
de vare hungrige og tørstige tillige; deres Sjæl vansmægtede i dem.
| ויצעקו אל יהוה בצר להם ממצוקותיהם יצילם׃ | 6 |
Og de raabte til Herren, da de vare i Angest, han friede dem af deres Trængsler.
| וידריכם בדרך ישרה ללכת אל עיר מושב׃ | 7 |
Og han førte dem paa den rette Vej, at de gik til en Stad, som de kunde bo udi.
| יודו ליהוה חסדו ונפלאותיו לבני אדם׃ | 8 |
Lad dem takke Herren for hans Miskundhed og for hans underfulde Gerninger imod Menneskens Børn;
| כי השביע נפש שקקה ונפש רעבה מלא טוב׃ | 9 |
thi han har mættet en tørstig Sjæl og har fyldt en hungrig Sjæl med godt.
| ישבי חשך וצלמות אסירי עני וברזל׃ | 10 |
De sade i Mørke, og i Dødens Skygge, bundne i Elendighed og Jern;
| כי המרו אמרי אל ועצת עליון נאצו׃ | 11 |
thi de havde været genstridige imod Guds Ord og havde foragtet den Højestes Raad;
| ויכנע בעמל לבם כשלו ואין עזר׃ | 12 |
og han ydmygede deres Hjerter ved Lidelse; de styrtede, og der var ingen Hjælper.
| ויזעקו אל יהוה בצר להם ממצקותיהם יושיעם׃ | 13 |
Og de raabte til Herren, da de vare i Angest, han frelste dem af deres Trængsler.
| יוציאם מחשך וצלמות ומוסרותיהם ינתק׃ | 14 |
Han udførte dem af Mørket og Dødens Skygge og sønderrev deres Baand.
| יודו ליהוה חסדו ונפלאותיו לבני אדם׃ | 15 |
Lad dem takke Herren for hans Miskundhed og for hans underfulde Gerninger imod Menneskens Børn;
| כי שבר דלתות נחשת ובריחי ברזל גדע׃ | 16 |
thi han har sønderbrudt Kobberporte og sønderhugget Jernslaaer.
| אולים מדרך פשעם ומעונתיהם יתענו׃ | 17 |
De Daarer! de bleve plagede for deres Overtrædelsers Vej og for deres Misgerningers Skyld.
| כל אכל תתעב נפשם ויגיעו עד שערי מות׃ | 18 |
Deres Sjæl fik Vederstyggelighed til al Mad, og de kom nær til Dødens Porte.
| ויזעקו אל יהוה בצר להם ממצקותיהם יושיעם׃ | 19 |
Og de raabte til Herren, da de vare i Angest, han frelste dem af deres Trængsler.
| ישלח דברו וירפאם וימלט משחיתותם׃ | 20 |
Han sendte sit Ord og helbredede dem og reddede dem fra deres Grave.
| יודו ליהוה חסדו ונפלאותיו לבני אדם׃ | 21 |
Lad dem takke Herren for hans Miskundhed og for hans underfulde Gerninger imod Menneskens Børn
| ויזבחו זבחי תודה ויספרו מעשיו ברנה׃ | 22 |
og ofre Takofre og fortælle hans Gerninger med Frydesang.
| יורדי הים באניות עשי מלאכה במים רבים׃ | 23 |
De fore ud paa Havet i Skibe, de udrettede deres Gerning paa de store Vande,
| המה ראו מעשי יהוה ונפלאותיו במצולה׃ | 24 |
de saa Herrens Gerninger og hans Underværker paa Dybet.
| ויאמר ויעמד רוח סערה ותרומם גליו׃ | 25 |
Han bød og lod et Stormvejr rejse sig, og det opløftede dets Bølger.
| יעלו שמים ירדו תהומות נפשם ברעה תתמוגג׃ | 26 |
De fore op imod Himmelen, de fore ned i Afgrundene, deres Sjæl forsagede under Ulykken.
| יחוגו וינועו כשכור וכל חכמתם תתבלע׃ | 27 |
De dreves omkring og ravede som den drukne, og al deres Visdom var udtømt.
| ויצעקו אל יהוה בצר להם וממצוקתיהם יוציאם׃ | 28 |
Og de raabte til Herren, da de vare i Angest, og han udførte dem af deres Trængsler.
| יקם סערה לדממה ויחשו גליהם׃ | 29 |
Han lod Stormen stille af, og Bølgerne lagde sig.
| וישמחו כי ישתקו וינחם אל מחוז חפצם׃ | 30 |
Da bleve de glade, at disse vare blevne stille; og han førte dem i Havn efter deres Begæring.
| יודו ליהוה חסדו ונפלאותיו לבני אדם׃ | 31 |
Lad dem takke Herren for hans Miskundhed og for alle hans underfulde Gerninger imod Menneskens Børn
| וירממוהו בקהל עם ובמושב זקנים יהללוהו׃ | 32 |
og ophøje ham i Folkets Forsamling og prise ham der, hvor de gamle sidde.
| ישם נהרות למדבר ומצאי מים לצמאון׃ | 33 |
Han gjorde Floder til en Ørk og Kildegrund til tørre Steder;
| ארץ פרי למלחה מרעת ישבי בה׃ | 34 |
et frugtbart Land til Saltland for deres Ondskabs Skyld, som boede deri.
| ישם מדבר לאגם מים וארץ ציה למצאי מים׃ | 35 |
Han gjorde Ørken til en vandrig Sø og tørt Land til Kildegrund.
| ויושב שם רעבים ויכוננו עיר מושב׃ | 36 |
Og han lod de hungrige bo der, og de grundede en Stad, som de kunde bo udi.
| ויזרעו שדות ויטעו כרמים ויעשו פרי תבואה׃ | 37 |
Og de besaaede Agre og plantede Vingaarde, og disse bare Frugt til Indtægt.
| ויברכם וירבו מאד ובהמתם לא ימעיט׃ | 38 |
Og han velsignede dem, og de bleve saare formerede, og han formindskede ikke deres Kvæg.
| וימעטו וישחו מעצר רעה ויגון׃ | 39 |
Derefter bleve de formindskede og nedbøjede af Trængsel, Ulykke og Bedrøvelse.
| שפך בוז על נדיבים ויתעם בתהו לא דרך׃ | 40 |
Han udøser Foragt over Fyrster og lader dem fare vild i den vejløse Ørk.
| וישגב אביון מעוני וישם כצאן משפחות׃ | 41 |
Men han ophøjede en fattig af Elendighed og satte Slægterne som Hjorde.
| יראו ישרים וישמחו וכל עולה קפצה פיה׃ | 42 |
De oprigtige skulle se det og glæde sig; men al Uretfærdighed har lukket sin Mund til.
| מי חכם וישמר אלה ויתבוננו חסדי יהוה׃ | 43 |
Hvo er viis, at han bevarer disse Ting og forstaar Herrens Miskundhed!
