תהילים 106

1 הללויה הודו ליהוה כי טוב כי לעולם חסדו׃

Lobet Jah! / Danket Jahwe, denn er ist gütig; / Ewig währet ja seine Huld.

2 מי ימלל גבורות יהוה ישמיע כל תהלתו׃

Wer kann gebührend von Jahwes Taten reden / Und all seinen Ruhm erschöpfend verkünden?

3 אשרי שמרי משפט עשה צדקה בכל עת׃

Heil denen, die das Gesetz befolgen, / Die Gerechtigkeit üben zu jeder Zeit!

4 זכרני יהוה ברצון עמך פקדני בישועתך׃

Gedenke mein, o Jahwe! / Auch mir schenk die Huld, die dein Volk erfährt! / Auch mich sieh an, wenn du ihm hilfst!

5 לראות בטובת בחיריך לשמח בשמחת גויך להתהלל עם נחלתך׃

Dann schau ich mit Lust deiner Erwählten Glück, / Dann teil ich die Freude deines Volks / Und darf mich rühmen mit deinem Erbe.

6 חטאנו עם אבותינו העוינו הרשענו׃

Wir haben gesündigt gleich unsern Vätern, / Haben gottlos gehandelt, gefrevelt.

7 אבותינו במצרים לא השכילו נפלאותיך לא זכרו את רב חסדיך וימרו על ים בים סוף׃

Unsre Väter in Ägypten achteten nicht deiner Wunder, / Gedachten nicht deiner Gnadenfülle, / Sondern waren widerspenstig am Meer, am Schilfmeer.

8 ויושיעם למען שמו להודיע את גבורתו׃

Er aber rettete sie um seines Namens willen, / Um seine Macht zu beweisen.

9 ויגער בים סוף ויחרב ויוליכם בתהמות כמדבר׃

Er schalt das Schilfmeer, da ward es trocken. / In den Fluten ließ er sie ziehn wie auf blachem Feld.

10 ויושיעם מיד שונא ויגאלם מיד אויב׃

So befreite er sie aus des Hassers Hand / Und erlöste sie aus des Feindes Gewalt.

11 ויכסו מים צריהם אחד מהם לא נותר׃

Die Wasser bedeckten ihre Bedränger: / Nicht einer von ihnen blieb übrig.

12 ויאמינו בדבריו ישירו תהלתו׃

Da vertrauten sie auf seine Worte, / Sie sangen seinen Ruhm.

13 מהרו שכחו מעשיו לא חכו לעצתו׃

Doch schnell vergaßen sie seine Taten, / Warteten nicht, daß sein Rat sich erfülle.

14 ויתאוו תאוה במדבר וינסו אל בישימון׃

Sondern lüstern wurden sie in der Wüste / Und versuchten Gott in der Öde.

15 ויתן להם שאלתם וישלח רזון בנפשם׃

Da erfüllte er wohl ihr Verlangen, / Aber dann sandte er ihnen Krankheit zu.

16 ויקנאו למשה במחנה לאהרן קדוש יהוה׃

Sie waren auch neidisch auf Mose im Lager, / Auf Aaron, Jahwes Geweihten.

17 תפתח ארץ ותבלע דתן ותכס על עדת אבירם׃

Da tat sich die Erde auf: sie verschlang Datan / Und bedeckte die Rotte Abirams.

18 ותבער אש בעדתם להבה תלהט רשעים׃

Feuer ergriff ihre Rotte, / Die Flamme verzehrte die Frevler.

19 יעשו עגל בחרב וישתחוו למסכה׃

Sie machten ein Kalb am Horeb / Und beteten dann dies Gußbild an.

20 וימירו את כבודם בתבנית שור אכל עשב׃

Ihres Gottes Herrlichkeit gaben sie hin / Für das Bild eines Stieres, der Gras frißt.

21 שכחו אל מושיעם עשה גדלות במצרים׃

Sie hatten Gott, ihren Retter, vergessen, / Der Großes getan in Ägypten,

22 נפלאות בארץ חם נוראות על ים סוף׃

Wunder im Lande Hams, / Erstaunliche Dinge am Schilfmeer.

23 ויאמר להשמידם לולי משה בחירו עמד בפרץ לפניו להשיב חמתו מהשחית׃

Er wollte sie schon vertilgen: / Doch da trat Mose, sein Auserwählter, vor ihm in den Riß, / Um seine Zornglut abzuwenden, / Daß er sie nicht verderbe.

24 וימאסו בארץ חמדה לא האמינו לדברו׃

Sie verschmähten das köstliche Land, / Sie trauten seiner Verheißung nicht,

25 וירגנו באהליהם לא שמעו בקול יהוה׃

Sondern murrten in ihren Zelten, / Gehorchten nicht Jahwes Stimme.

26 וישא ידו להם להפיל אותם במדבר׃

Da hub er auf seine Hand und schwur, / Sie niederzuschlagen in der Wüste,

27 ולהפיל זרעם בגוים ולזרותם בארצות׃

Ihre Nachkommen unter die Völker zu werfen, / Sie zu zerstreuen in die Länder.

28 ויצמדו לבעל פעור ויאכלו זבחי מתים׃

Sie hängten sich an den Baal Peôr / Und aßen Opfer für Tote.

29 ויכעיסו במעלליהם ותפרץ בם מגפה׃

So reizten sie ihn mit ihrem Tun. / Da riß unter ihnen ein Sterben ein.

30 ויעמד פינחס ויפלל ותעצר המגפה׃

Nun aber trat Pinehas auf und hielt Gericht: / Da ward der Plage Einhalt getan.

31 ותחשב לו לצדקה לדר ודר עד עולם׃

Das ward ihm gerechnet zur Gerechtigkeit / Für alle Geschlechter, für immer.

32 ויקציפו על מי מריבה וירע למשה בעבורם׃

Sie erzürnten ihn weiter am Haderwasser, / Und übel ging's Mose um ihretwillen.

33 כי המרו את רוחו ויבטא בשפתיו׃

Denn sie hatten seinem Geist widerstrebt, / So daß ihm unbedachte Worte entfuhren.

34 לא השמידו את העמים אשר אמר יהוה להם׃

Sie vertilgten auch nicht die Völker, / Wie ihnen Jahwe geboten hatte.

35 ויתערבו בגוים וילמדו מעשיהם׃

Sondern sie ließen sich ein mit den Heiden / Und nahmen an ihrem Treiben teil:

36 ויעבדו את עצביהם ויהיו להם למוקש׃

Sie dienten ihren Götzen, / Die wurden ihnen zum Fallstrick.

37 ויזבחו את בניהם ואת בנותיהם לשדים׃

Sie opferten ihre Söhne / Und ihre Töchter den bösen Geistern.

38 וישפכו דם נקי דם בניהם ובנותיהם אשר זבחו לעצבי כנען ותחנף הארץ בדמים׃

So vergossen sie schuldlos Blut, / Das Blut ihrer Söhne und Töchter, / Die sie opferten Kanaans Götzen, / Daß das Land durch Blutschuld entweiht ward.

39 ויטמאו במעשיהם ויזנו במעלליהם׃

So wurden sie unrein durch ihr Tun / Und fielen von Gott durch ihr Treiben ab.

40 ויחר אף יהוה בעמו ויתעב את נחלתו׃

Da entbrannte Jahwes Zorn wider sein Volk, / Er fühlte Abscheu gegen sein Erbe.

41 ויתנם ביד גוים וימשלו בהם שנאיהם׃

Drum gab er sie in der Heiden Hand, / Daß ihre Hasser über sie herrschten.

42 וילחצום אויביהם ויכנעו תחת ידם׃

Ihre Feinde bedrängten sie, / Sie mußten sich beugen ihrer Gewalt.

43 פעמים רבות יצילם והמה ימרו בעצתם וימכו בעונם׃

Oftmals zwar befreite er sie, / Doch in Eigensinn lehnten sie sich auf: / Drum gingen sie unter in ihrer Schuld.

44 וירא בצר להם בשמעו את רנתם׃

Er aber sah gnädig auf ihre Not, / Als er ihr lautes Schrein vernahm.

45 ויזכר להם בריתו וינחם כרב חסדו׃

Da gedachte er ihnen an seinen Bund / Und hatte Mitleid in großer Huld.

46 ויתן אותם לרחמים לפני כל שוביהם׃

Er ließ sie Erbarmen finden / Bei allen, die sie ins Elend geführt.

47 הושיענו יהוה אלהינו וקבצנו מן הגוים להדות לשם קדשך להשתבח בתהלתך׃

Hilf uns, Jahwe, unser Gott, / Und sammle uns aus den Heiden! / Dann wollen wir danken deinem heiligen Namen, / Uns glücklich preisen, dich zu loben.

48 ברוך יהוה אלהי ישראל מן העולם ועד העולם ואמר כל העם אמן הללו יה׃

Gepriesen sei Jahwe, Israels Gott, / Von Ewigkeit zu Ewigkeit! / Und alles Volk spreche: / "Ja wahrlich! Lobt Jah!"