< תהילים 106 >
הללויה הודו ליהוה כי טוב כי לעולם חסדו׃ | 1 |
Hallelujah! Give thanks to the LORD, for He is good; His loving devotion endures forever.
מי ימלל גבורות יהוה ישמיע כל תהלתו׃ | 2 |
Who can describe the mighty acts of the LORD or fully proclaim His praise?
אשרי שמרי משפט עשה צדקה בכל עת׃ | 3 |
Blessed are those who uphold justice, who practice righteousness at all times.
זכרני יהוה ברצון עמך פקדני בישועתך׃ | 4 |
Remember me, O LORD, in Your favor to Your people; visit me with Your salvation,
לראות בטובת בחיריך לשמח בשמחת גויך להתהלל עם נחלתך׃ | 5 |
that I may see the prosperity of Your chosen ones, and rejoice in the gladness of Your nation, and give glory with Your inheritance.
חטאנו עם אבותינו העוינו הרשענו׃ | 6 |
We have sinned like our fathers; we have done wrong and acted wickedly.
אבותינו במצרים לא השכילו נפלאותיך לא זכרו את רב חסדיך וימרו על ים בים סוף׃ | 7 |
Our fathers in Egypt did not grasp Your wonders or remember Your abundant kindness; but they rebelled by the sea, there at the Red Sea.
ויושיעם למען שמו להודיע את גבורתו׃ | 8 |
Yet He saved them for the sake of His name, to make His power known.
ויגער בים סוף ויחרב ויוליכם בתהמות כמדבר׃ | 9 |
He rebuked the Red Sea, and it dried up; He led them through the depths as through a desert.
ויושיעם מיד שונא ויגאלם מיד אויב׃ | 10 |
He saved them from the hand that hated them; He redeemed them from the hand of the enemy.
ויכסו מים צריהם אחד מהם לא נותר׃ | 11 |
The waters covered their foes; not one of them remained.
ויאמינו בדבריו ישירו תהלתו׃ | 12 |
Then they believed His promises and sang His praise.
מהרו שכחו מעשיו לא חכו לעצתו׃ | 13 |
Yet they soon forgot His works and failed to wait for His counsel.
ויתאוו תאוה במדבר וינסו אל בישימון׃ | 14 |
They craved intensely in the wilderness and tested God in the desert.
ויתן להם שאלתם וישלח רזון בנפשם׃ | 15 |
So He granted their request, but sent a wasting disease upon them.
ויקנאו למשה במחנה לאהרן קדוש יהוה׃ | 16 |
In the camp they envied Moses, as well as Aaron, the holy one of the LORD.
תפתח ארץ ותבלע דתן ותכס על עדת אבירם׃ | 17 |
The earth opened up and swallowed Dathan; it covered the assembly of Abiram.
ותבער אש בעדתם להבה תלהט רשעים׃ | 18 |
Then fire blazed through their company; flames consumed the wicked.
יעשו עגל בחרב וישתחוו למסכה׃ | 19 |
At Horeb they made a calf and worshiped a molten image.
וימירו את כבודם בתבנית שור אכל עשב׃ | 20 |
They exchanged their Glory for the image of a grass-eating ox.
שכחו אל מושיעם עשה גדלות במצרים׃ | 21 |
They forgot God their Savior, who did great things in Egypt,
נפלאות בארץ חם נוראות על ים סוף׃ | 22 |
wondrous works in the land of Ham, and awesome deeds by the Red Sea.
ויאמר להשמידם לולי משה בחירו עמד בפרץ לפניו להשיב חמתו מהשחית׃ | 23 |
So He said He would destroy them— had not Moses His chosen one stood before Him in the breach to divert His wrath from destroying them.
וימאסו בארץ חמדה לא האמינו לדברו׃ | 24 |
They despised the pleasant land; they did not believe His promise.
וירגנו באהליהם לא שמעו בקול יהוה׃ | 25 |
They grumbled in their tents and did not listen to the voice of the LORD.
וישא ידו להם להפיל אותם במדבר׃ | 26 |
So He raised His hand and swore to cast them down in the wilderness,
ולהפיל זרעם בגוים ולזרותם בארצות׃ | 27 |
to disperse their offspring among the nations and scatter them throughout the lands.
ויצמדו לבעל פעור ויאכלו זבחי מתים׃ | 28 |
They yoked themselves to Baal of Peor and ate sacrifices offered to lifeless gods.
ויכעיסו במעלליהם ותפרץ בם מגפה׃ | 29 |
So they provoked the LORD to anger with their deeds, and a plague broke out among them.
ויעמד פינחס ויפלל ותעצר המגפה׃ | 30 |
But Phinehas stood and intervened, and the plague was restrained.
ותחשב לו לצדקה לדר ודר עד עולם׃ | 31 |
It was credited to him as righteousness for endless generations to come.
ויקציפו על מי מריבה וירע למשה בעבורם׃ | 32 |
At the waters of Meribah they angered the LORD, and trouble came to Moses because of them.
כי המרו את רוחו ויבטא בשפתיו׃ | 33 |
For they rebelled against His Spirit, and Moses spoke rashly with his lips.
לא השמידו את העמים אשר אמר יהוה להם׃ | 34 |
They did not destroy the peoples as the LORD had commanded them,
ויתערבו בגוים וילמדו מעשיהם׃ | 35 |
but they mingled with the nations and adopted their customs.
ויעבדו את עצביהם ויהיו להם למוקש׃ | 36 |
They worshiped their idols, which became a snare to them.
ויזבחו את בניהם ואת בנותיהם לשדים׃ | 37 |
They sacrificed their sons and their daughters to demons.
וישפכו דם נקי דם בניהם ובנותיהם אשר זבחו לעצבי כנען ותחנף הארץ בדמים׃ | 38 |
They shed innocent blood— the blood of their sons and daughters, whom they sacrificed to the idols of Canaan, and the land was polluted with blood.
ויטמאו במעשיהם ויזנו במעלליהם׃ | 39 |
They defiled themselves by their actions and prostituted themselves by their deeds.
ויחר אף יהוה בעמו ויתעב את נחלתו׃ | 40 |
So the anger of the LORD burned against His people, and He abhorred His own inheritance.
ויתנם ביד גוים וימשלו בהם שנאיהם׃ | 41 |
He delivered them into the hand of the nations, and those who hated them ruled over them.
וילחצום אויביהם ויכנעו תחת ידם׃ | 42 |
Their enemies oppressed them, and subdued them under their hand.
פעמים רבות יצילם והמה ימרו בעצתם וימכו בעונם׃ | 43 |
Many times He rescued them, but they were bent on rebellion and sank down in their iniquity.
וירא בצר להם בשמעו את רנתם׃ | 44 |
Nevertheless He heard their cry; He took note of their distress.
ויזכר להם בריתו וינחם כרב חסדו׃ | 45 |
And He remembered His covenant with them, and relented by the abundance of His loving devotion.
ויתן אותם לרחמים לפני כל שוביהם׃ | 46 |
He made them objects of compassion to all who held them captive.
הושיענו יהוה אלהינו וקבצנו מן הגוים להדות לשם קדשך להשתבח בתהלתך׃ | 47 |
Save us, O LORD our God, and gather us from the nations, that we may give thanks to Your holy name, that we may glory in Your praise.
ברוך יהוה אלהי ישראל מן העולם ועד העולם ואמר כל העם אמן הללו יה׃ | 48 |
Blessed be the LORD, the God of Israel, from everlasting to everlasting. Let all the people say, “Amen!” Hallelujah!