תהילים 106
| הללויה הודו ליהוה כי טוב כי לעולם חסדו׃ | 1 |
Priser Herren! thi han er god, thi hans Miskundhed varer evindelig.
| מי ימלל גבורות יהוה ישמיע כל תהלתו׃ | 2 |
Hvo kan udsige Herrens vældige Gerninger, forkynde al hans Pris?
| אשרי שמרי משפט עשה צדקה בכל עת׃ | 3 |
Salige ere de, som holde over Ret, og den, som øver Retfærdighed alle Tider.
| זכרני יהוה ברצון עמך פקדני בישועתך׃ | 4 |
Herre! kom mig i Hu med din Kærlighed til dit Folk, besøg mig med din Frelse,
| לראות בטובת בחיריך לשמח בשמחת גויך להתהלל עם נחלתך׃ | 5 |
at jeg maa skue dine udvalgtes Lykke, glæde mig ved dit Folks Glæde, prise mig lykkelig i Samfund med din Arv.
| חטאנו עם אבותינו העוינו הרשענו׃ | 6 |
Vi have syndet med vore Fædre, vi have handlet ilde og gjort Ugudelighed.
| אבותינו במצרים לא השכילו נפלאותיך לא זכרו את רב חסדיך וימרו על ים בים סוף׃ | 7 |
Vore Fædre i Ægypten vilde ikke forstaa dine underfulde Gerninger, de kom ikke din store Miskundhed i Hu, men vare genstridige ved Havet, ved det røde Hav.
| ויושיעם למען שמו להודיע את גבורתו׃ | 8 |
Dog frelste han dem for sit Navns Skyld, for at kundgøre sin Magt.
| ויגער בים סוף ויחרב ויוליכם בתהמות כמדבר׃ | 9 |
Og han truede det røde Hav, og det blev tørt, og han lod dem gaa igennem Dybet som igennem Ørken.
| ויושיעם מיד שונא ויגאלם מיד אויב׃ | 10 |
Og han frelste dem af Avindsmandens Haand og genløste dem af Fjendens Haand.
| ויכסו מים צריהם אחד מהם לא נותר׃ | 11 |
Og Vandene skjulte deres Modstandere, der blev ikke een tilovers af dem.
| ויאמינו בדבריו ישירו תהלתו׃ | 12 |
Da troede de paa hans Ord, de sang hans Pris.
| מהרו שכחו מעשיו לא חכו לעצתו׃ | 13 |
Dog glemte de hans Gerninger snart, de biede ikke paa hans Raad.
| ויתאוו תאוה במדבר וינסו אל בישימון׃ | 14 |
Men de fik stor Begærlighed i Ørken og fristede Gud i det øde Land.
| ויתן להם שאלתם וישלח רזון בנפשם׃ | 15 |
Da gav han dem det, de begærede, men lod deres Liv tæres hen.
| ויקנאו למשה במחנה לאהרן קדוש יהוה׃ | 16 |
Og de bare Avind imod Mose i Lejren, imod Aron, Herrens hellige.
| תפתח ארץ ותבלע דתן ותכס על עדת אבירם׃ | 17 |
Jorden oplod sig og opslugte Dathan, og den skjulte Abirams Hob.
| ותבער אש בעדתם להבה תלהט רשעים׃ | 18 |
Og Ild flammede op iblandt deres Hob, en Lue fortærede de ugudelige.
| יעשו עגל בחרב וישתחוו למסכה׃ | 19 |
De dannede en Kalv ved Horeb og tilbade et støbt Billede.
| וימירו את כבודם בתבנית שור אכל עשב׃ | 20 |
Og de ombyttede deres Herlighed med Billedet af en Okse, som æder Urter.
| שכחו אל מושיעם עשה גדלות במצרים׃ | 21 |
De glemte Gud, deres Frelser, som havde gjort store Ting i Ægypten,
| נפלאות בארץ חם נוראות על ים סוף׃ | 22 |
underfulde Gerninger i Kams Land, forfærdelige Ting ved det røde Hav.
| ויאמר להשמידם לולי משה בחירו עמד בפרץ לפניו להשיב חמתו מהשחית׃ | 23 |
Og han sagde, at han vilde ødelægge dem; dersom Mose, hans udvalgte, ikke havde stillet sig i Gabet for hans Ansigt, at afvende hans Vrede fra at ødelægge dem —!
| וימאסו בארץ חמדה לא האמינו לדברו׃ | 24 |
De foragtede ogsaa det yndige Land, de troede ikke hans Ord.
| וירגנו באהליהם לא שמעו בקול יהוה׃ | 25 |
Men de knurrede i deres Telte, de hørte ikke paa Herrens Røst.
| וישא ידו להם להפיל אותם במדבר׃ | 26 |
Og han svor dem med oprakt Haand, at han vilde lade dem falde i Ørken,
| ולהפיל זרעם בגוים ולזרותם בארצות׃ | 27 |
og at han vilde lade deres Afkom falde iblandt Hedningerne og bortstrø dem i Landene.
| ויצמדו לבעל פעור ויאכלו זבחי מתים׃ | 28 |
Og de bandt sig til Baal-Peor og aade af Ofrene til de døde Afguder.
| ויכעיסו במעלליהם ותפרץ בם מגפה׃ | 29 |
Og de opirrede ham med deres Idrætter, saa at en Plage brød løs paa dem,
| ויעמד פינחס ויפלל ותעצר המגפה׃ | 30 |
Da stod Pinehas frem og holdt Dom, og Plagen hørte op.
| ותחשב לו לצדקה לדר ודר עד עולם׃ | 31 |
Og det blev regnet ham til Retfærdighed fra Slægt til Slægt evindelig.
| ויקציפו על מי מריבה וירע למשה בעבורם׃ | 32 |
De fortørnede ham ogsaa ved Meribas Vand, og det gik Mose ilde for deres Skyld.
| כי המרו את רוחו ויבטא בשפתיו׃ | 33 |
Thi de vare genstridige imod hans Aand, og han talte ubetænksomt med sine Læber.
| לא השמידו את העמים אשר אמר יהוה להם׃ | 34 |
De ødelagde ikke Folkene, om hvilke Herren havde sagt det til dem.
| ויתערבו בגוים וילמדו מעשיהם׃ | 35 |
Men de blandede sig med Hedningerne og lærte deres Gerninger.
| ויעבדו את עצביהם ויהיו להם למוקש׃ | 36 |
Og de tjente deres Afguder, og disse bleve dem til en Snare.
| ויזבחו את בניהם ואת בנותיהם לשדים׃ | 37 |
Og de ofrede deres Sønner og deres Døtre til Magterne.
| וישפכו דם נקי דם בניהם ובנותיהם אשר זבחו לעצבי כנען ותחנף הארץ בדמים׃ | 38 |
Og de udøste uskyldigt Blod, deres Sønners og deres Døtres Blod, som de ofrede til Kanaans Afguder, og Landet vanhelligedes af Blodet.
| ויטמאו במעשיהם ויזנו במעלליהם׃ | 39 |
Og de besmittede sig ved deres Gerninger, og de bolede ved deres Idrætter.
| ויחר אף יהוה בעמו ויתעב את נחלתו׃ | 40 |
Da optændtes Herrens Vrede imod hans Folk, og han fik en Vederstyggelighed til sin Arv.
| ויתנם ביד גוים וימשלו בהם שנאיהם׃ | 41 |
Og han gav dem i Hedningernes Haand, og deres Avindsmænd herskede over dem.
| וילחצום אויביהם ויכנעו תחת ידם׃ | 42 |
Og deres Fjender trængte dem, og de bleve ydmygede under deres Haand.
| פעמים רבות יצילם והמה ימרו בעצתם וימכו בעונם׃ | 43 |
Han friede dem mange Gange; men de satte sig op imod ham i deres Raad, og de bleve nedtrykte for deres Misgerningers Skyld.
| וירא בצר להם בשמעו את רנתם׃ | 44 |
Dog saa han til dem, da de vare i Angest, idet han hørte deres Raab.
| ויזכר להם בריתו וינחם כרב חסדו׃ | 45 |
Og han kom sin Pagt i Hu, dem til Bedste, og det angrede ham efter hans store Miskundhed.
| ויתן אותם לרחמים לפני כל שוביהם׃ | 46 |
Og han lod dem finde Barmhjertighed hos alle dem, som havde bortført dem.
| הושיענו יהוה אלהינו וקבצנו מן הגוים להדות לשם קדשך להשתבח בתהלתך׃ | 47 |
Frels os, Herre, vor Gud! og saml os fra Hedningerne, at vi kunne takke dit hellige Navn, rose os af din Pris!
| ברוך יהוה אלהי ישראל מן העולם ועד העולם ואמר כל העם אמן הללו יה׃ | 48 |
Lovet være Herren, Israels Gud, fra Evighed og indtil Evighed; og alt Folket siger: Amen. Halleluja!
