תהילים 105
| הודו ליהוה קראו בשמו הודיעו בעמים עלילותיו׃ | 1 |
Pris Herren, påkald hans navn, gør hans Gerninger kendte blandt Folkeslag!
| שירו לו זמרו לו שיחו בכל נפלאותיו׃ | 2 |
Syng og spil til hans Pris, tal om alle hans Undere;
| התהללו בשם קדשו ישמח לב מבקשי יהוה׃ | 3 |
ros jer af hans hellige Navn, eders Hjerte glæde sig, I, som søger HERREN;
| דרשו יהוה ועזו בקשו פניו תמיד׃ | 4 |
spørg efter HERREN og hans magt, søg bestandig hans Åsyn;
| זכרו נפלאותיו אשר עשה מפתיו ומשפטי פיו׃ | 5 |
kom i Hu de Undere, han gjorde, hans Tegn og hans Munds Domme,
| זרע אברהם עבדו בני יעקב בחיריו׃ | 6 |
I, hans Tjener Abrahams Sæd, hans udvalgte, Jakobs Sønner!
| הוא יהוה אלהינו בכל הארץ משפטיו׃ | 7 |
Han, HERREN, er vor Gud, hans Domme når ud over Jorden;
| זכר לעולם בריתו דבר צוה לאלף דור׃ | 8 |
han ihukommer for evigt sin Pagt, i tusind Slægter sit Tilsagn,
| אשר כרת את אברהם ושבועתו לישחק׃ | 9 |
Pagten, han slutted med Abraham, Eden, han tilsvor Isak;
| ויעמידה ליעקב לחק לישראל ברית עולם׃ | 10 |
han holdt den i Hævd som Ret for Jakob, en evig Pagt for Israel,
| לאמר לך אתן את ארץ כנען חבל נחלתכם׃ | 11 |
idet han sagde: "Dig giver jeg Kana'ans Land som eders Arvelod."
| בהיותם מתי מספר כמעט וגרים בה׃ | 12 |
Da de kun var en liden Hob, kun få og fremmede der,
| ויתהלכו מגוי אל גוי מממלכה אל עם אחר׃ | 13 |
og vandrede fra Folk til Folk, fra et Rige til et andet,
| לא הניח אדם לעשקם ויוכח עליהם מלכים׃ | 14 |
tillod han ingen at volde dem Men, men tugted for deres Skyld Konger
| אל תגעו במשיחי ולנביאי אל תרעו׃ | 15 |
"Rør ikke mine Salvede, gør ikke mine Profeter ondt!"
| ויקרא רעב על הארץ כל מטה לחם שבר׃ | 16 |
Hungersnød kaldte han frem over Landet, hver Brødets Støttestav brød han;
| שלח לפניהם איש לעבד נמכר יוסף׃ | 17 |
han sendte forud for dem en Mand, Josef solgtes som Træl;
| ענו בכבל רגליו ברזל באה נפשו׃ | 18 |
de tvang hans Fødder med Lænker, han kom i Lænker af Jern,
| עד עת בא דברו אמרת יהוה צרפתהו׃ | 19 |
indtil hans Ord blev opfyldt; ved HERRENs Ord stod han Prøven igennem.
| שלח מלך ויתירהו משל עמים ויפתחהו׃ | 20 |
På Kongens Bud blev han fri, Folkenes Hersker lod ham løs:
| שמו אדון לביתו ומשל בכל קנינו׃ | 21 |
han tog ham til Herre for sit Hus, til Hersker over alt sit Gods;
| לאסר שריו בנפשו וזקניו יחכם׃ | 22 |
han styred hans Øverster efter sin Vilje og viste hans Ældste til Rette.
| ויבא ישראל מצרים ויעקב גר בארץ חם׃ | 23 |
Og Israel kom til Ægypten, Jakob boede som Gæst i Kamiternes Land.
| ויפר את עמו מאד ויעצמהו מצריו׃ | 24 |
Han lod sit Folk blive såre frugtbart og stærkere end dets Fjender;
| הפך לבם לשנא עמו להתנכל בעבדיו׃ | 25 |
han vendte deres Sind til Had mod sit Folk og til Træskhed imod sine Tjenere.
| שלח משה עבדו אהרן אשר בחר בו׃ | 26 |
Da sendte han Moses, sin Tjener, og Aron, sin udvalgte Mand;
| שמו בם דברי אתותיו ומפתים בארץ חם׃ | 27 |
han gjorde sine Tegn i Ægypten og Undere i Kamiternes Land;
| שלח חשך ויחשך ולא מרו את דבריו׃ | 28 |
han sendte Mørke, så blev det mørkt, men de ænsede ikke hans Ord;
| הפך את מימיהם לדם וימת את דגתם׃ | 29 |
han gjorde deres Vande til Blod og slog deres Fisk ihjel;
| שרץ ארצם צפרדעים בחדרי מלכיהם׃ | 30 |
af Frøer vrimlede Landet, selv i Kongens Sale var de;
| אמר ויבא ערב כנים בכל גבולם׃ | 31 |
han talede, så kom der Bremser og Myg i alt deres Land;
| נתן גשמיהם ברד אש להבות בארצם׃ | 32 |
han sendte dem Hagl for Regn og luende Ild i Landet;
| ויך גפנם ותאנתם וישבר עץ גבולם׃ | 33 |
han slog både Vinstok og Figen og splintrede Træerne i deres Land;
| אמר ויבא ארבה וילק ואין מספר׃ | 34 |
han talede, så kom der Græshopper, Springere uden Tal,
| ויאכל כל עשב בארצם ויאכל פרי אדמתם׃ | 35 |
de åd alt Græs i Landet, de åd deres Jords Afgrøde;
| ויך כל בכור בארצם ראשית לכל אונם׃ | 36 |
alt førstefødt i Landet slog han, Førstegrøden af al deres Kraft;
| ויוציאם בכסף וזהב ואין בשבטיו כושל׃ | 37 |
han førte dem ud med Sølv og Guld, ikke een i hans Stammer snubled
| שמח מצרים בצאתם כי נפל פחדם עליהם׃ | 38 |
Ægypterne glæded sig, da de drog bort, thi de var grebet af Rædsel for dem.
| פרש ענן למסך ואש להאיר לילה׃ | 39 |
Han bredte en Sky som Skjul og Ild til at lyse i Natten;
| שאל ויבא שלו ולחם שמים ישביעם׃ | 40 |
de krævede, han bragte Vagtler, med Himmelbrød mættede han dem;
| פתח צור ויזובו מים הלכו בציות נהר׃ | 41 |
han åbnede Klippen, og Vand strømmede ud, det løb som en Flod i Ørkenen.
| כי זכר את דבר קדשו את אברהם עבדו׃ | 42 |
Thi han kom sit hellige Ord i Hu til Abraham, sin Tjener;
| ויוצא עמו בששון ברנה את בחיריו׃ | 43 |
han lod sit Folk drage ud med Fryd, sine udvalgte under Jubel;
| ויתן להם ארצות גוים ועמל לאמים יירשו׃ | 44 |
han gav dem Folkenes Lande, de fik Folkeslags Gods i Eje.
| בעבור ישמרו חקיו ותורתיו ינצרו הללו יה׃ | 45 |
Derfor skulde de holde hans Bud og efterkomme hans Love. Halleluja!
