תהילים 105
| הודו ליהוה קראו בשמו הודיעו בעמים עלילותיו׃ | 1 |
Priser Herren, paakalder hans Navn, kundgører hans Gerninger iblandt Folkene!
| שירו לו זמרו לו שיחו בכל נפלאותיו׃ | 2 |
Synger for ham, spiller for ham, taler om alle hans underfulde Gerninger!
| התהללו בשם קדשו ישמח לב מבקשי יהוה׃ | 3 |
Roser eder af hans hellige Navn; deres Hjerte glæder sig, som søge Herren!
| דרשו יהוה ועזו בקשו פניו תמיד׃ | 4 |
Spørger efter Herren og hans Magt, søger hans Ansigt alle Tider!
| זכרו נפלאותיו אשר עשה מפתיו ומשפטי פיו׃ | 5 |
Ihukommer hans underfulde Gerninger, som han har gjort, hans Jærtegn og hans Munds Domme.
| זרע אברהם עבדו בני יעקב בחיריו׃ | 6 |
I, hans Tjener Abrahams Sæd! Jakobs Børn, hans udvalgte!
| הוא יהוה אלהינו בכל הארץ משפטיו׃ | 7 |
Han er Herren vor Gud; hans Domme ere over al Jorden.
| זכר לעולם בריתו דבר צוה לאלף דור׃ | 8 |
Han kommer evindelig sin Pagt i Hu, det Ord, som han har befalet til tusinde Slægter,
| אשר כרת את אברהם ושבועתו לישחק׃ | 9 |
som han har indgaaet med Abraham, og sin Ed til Isaak,
| ויעמידה ליעקב לחק לישראל ברית עולם׃ | 10 |
hvilken han opstillede for Jakob til en Skik, for Israel til en evig Pagt
| לאמר לך אתן את ארץ כנען חבל נחלתכם׃ | 11 |
sigende: Dig vil jeg give Kanaans Land til eders Arvs Lod;
| בהיותם מתי מספר כמעט וגרים בה׃ | 12 |
der de vare en liden Hob, faa og fremmede deri;
| ויתהלכו מגוי אל גוי מממלכה אל עם אחר׃ | 13 |
og de vandrede fra Folk til Folk, fra et Rige til et andet Folkefærd.
| לא הניח אדם לעשקם ויוכח עליהם מלכים׃ | 14 |
Han tillod intet Menneske at gøre dem Vold og revsede Konger for deres Skyld:
| אל תגעו במשיחי ולנביאי אל תרעו׃ | 15 |
„Rører ikke mine salvede og gører ikke mine Profeter noget ondt‟.
| ויקרא רעב על הארץ כל מטה לחם שבר׃ | 16 |
Og han kaldte Hunger over Landet, han formindskede alt Brøds Forraad.
| שלח לפניהם איש לעבד נמכר יוסף׃ | 17 |
Han sendte en Mand forud for dem; til Træl blev Josef solgt.
| ענו בכבל רגליו ברזל באה נפשו׃ | 18 |
De plagede hans Fødder i Stokken; han selv kom i Jern
| עד עת בא דברו אמרת יהוה צרפתהו׃ | 19 |
indtil den Tid, da hans Ord traf ind, da Herrens Tale havde lutret ham.
| שלח מלך ויתירהו משל עמים ויפתחהו׃ | 20 |
Kongen sendte hen og lod ham løs; han, som herskede over Folkene, gav ham fri.
| שמו אדון לביתו ומשל בכל קנינו׃ | 21 |
Han satte ham til Herre over sit Hus og til Hersker over alt sit Gods,
| לאסר שריו בנפשו וזקניו יחכם׃ | 22 |
at han kunde binde hans Fyrster efter sin Villie og lære hans Ældste Visdom.
| ויבא ישראל מצרים ויעקב גר בארץ חם׃ | 23 |
Saa kom Israel til Ægypten og Jakob boede som fremmed i Kams Land.
| ויפר את עמו מאד ויעצמהו מצריו׃ | 24 |
Men sit Folk gjorde han saare frugtbart og mægtigere end dets Modstandere.
| הפך לבם לשנא עמו להתנכל בעבדיו׃ | 25 |
Disses Sind omskiftede han, saa at de hadede hans Folk og handlede træskelig imod hans Tjenere.
| שלח משה עבדו אהרן אשר בחר בו׃ | 26 |
Han sendte Mose, sin Tjener, Aron, som han havde udvalgt.
| שמו בם דברי אתותיו ומפתים בארץ חם׃ | 27 |
De kundgjorde hans Tegns Ord iblandt dem og hans Undere i Kams Land.
| שלח חשך ויחשך ולא מרו את דבריו׃ | 28 |
Han sendte Mørke og lod det blive mørkt, og de vare ikke genstridige imod hans Ord.
| הפך את מימיהם לדם וימת את דגתם׃ | 29 |
Han vendte deres Vande om til Blod og dræbte deres Fisk.
| שרץ ארצם צפרדעים בחדרי מלכיהם׃ | 30 |
Deres Land vrimlede af Frøer lige indtil i deres Kongers Kamre.
| אמר ויבא ערב כנים בכל גבולם׃ | 31 |
Han talte, saa kom der Utøj, Lus, over hele deres Landemærke.
| נתן גשמיהם ברד אש להבות בארצם׃ | 32 |
Han lod deres Regnbyger blive til Hagel, til Ildslue i deres Land.
| ויך גפנם ותאנתם וישבר עץ גבולם׃ | 33 |
Og han slog deres Vinstokke og deres Figentræer og sønderbrød Træerne inden deres Landemærke.
| אמר ויבא ארבה וילק ואין מספר׃ | 34 |
Han talte, saa kom der Græshopper og Høskrækker, og der var ikke Tal paa dem.
| ויאכל כל עשב בארצם ויאכל פרי אדמתם׃ | 35 |
Og de aade alle Urter i deres Land, og de aade Frugten paa deres Mark.
| ויך כל בכור בארצם ראשית לכל אונם׃ | 36 |
Han slog og alt førstefødt i deres Land, Førstegrøden af al deres Kraft.
| ויוציאם בכסף וזהב ואין בשבטיו כושל׃ | 37 |
Men hine førte han ud med Sølv og Guld, og der var ingen skrøbelig iblandt deres Stammer.
| שמח מצרים בצאתם כי נפל פחדם עליהם׃ | 38 |
Ægypten blev glad, der de droge ud; thi Frygt for dem var falden paa det.
| פרש ענן למסך ואש להאיר לילה׃ | 39 |
Han udbredte en Sky til Skjul og en Ild til at lyse om Natten.
| שאל ויבא שלו ולחם שמים ישביעם׃ | 40 |
De bade, saa lod han Vagtler komme og mættede dem med Himmelbrød.
| פתח צור ויזובו מים הלכו בציות נהר׃ | 41 |
Han oplod en Klippe, og der flød Vand, det løb igennem de tørre Steder som en Flod.
| כי זכר את דבר קדשו את אברהם עבדו׃ | 42 |
Thi han kom sit hellige Ord i Hu og sin Tjener Abraham.
| ויוצא עמו בששון ברנה את בחיריו׃ | 43 |
Og han førte sit Folk ud med Glæde, sine udvalgte med Frydeskrig.
| ויתן להם ארצות גוים ועמל לאמים יירשו׃ | 44 |
Og han gav dem Hedningernes Lande; og de arvede, hvad Folkene havde haft Møje for,
| בעבור ישמרו חקיו ותורתיו ינצרו הללו יה׃ | 45 |
paa det de skulde holde hans Skikke og bevare hans Love. Halleluja!
