תהילים 104
| ברכי נפשי את יהוה יהוה אלהי גדלת מאד הוד והדר לבשת׃ | 1 |
Ipsi David. [Benedic, anima mea, Domino: Domine Deus meus, magnificatus es vehementer. Confessionem et decorem induisti,
| עטה אור כשלמה נוטה שמים כיריעה׃ | 2 |
amictus lumine sicut vestimento. Extendens cælum sicut pellem,
| המקרה במים עליותיו השם עבים רכובו המהלך על כנפי רוח׃ | 3 |
qui tegis aquis superiora ejus: qui ponis nubem ascensum tuum; qui ambulas super pennas ventorum:
| עשה מלאכיו רוחות משרתיו אש להט׃ | 4 |
qui facis angelos tuos spiritus, et ministros tuos ignem urentem.
| יסד ארץ על מכוניה בל תמוט עולם ועד׃ | 5 |
Qui fundasti terram super stabilitatem suam: non inclinabitur in sæculum sæculi.
| תהום כלבוש כסיתו על הרים יעמדו מים׃ | 6 |
Abyssus sicut vestimentum amictus ejus; super montes stabunt aquæ.
| מן גערתך ינוסון מן קול רעמך יחפזון׃ | 7 |
Ab increpatione tua fugient; a voce tonitrui tui formidabunt.
| יעלו הרים ירדו בקעות אל מקום זה יסדת להם׃ | 8 |
Ascendunt montes, et descendunt campi, in locum quem fundasti eis.
| גבול שמת בל יעברון בל ישובון לכסות הארץ׃ | 9 |
Terminum posuisti quem non transgredientur, neque convertentur operire terram.
| המשלח מעינים בנחלים בין הרים יהלכון׃ | 10 |
Qui emittis fontes in convallibus; inter medium montium pertransibunt aquæ.
| ישקו כל חיתו שדי ישברו פראים צמאם׃ | 11 |
Potabunt omnes bestiæ agri; expectabunt onagri in siti sua.
| עליהם עוף השמים ישכון מבין עפאים יתנו קול׃ | 12 |
Super ea volucres cæli habitabunt; de medio petrarum dabunt voces.
| משקה הרים מעליותיו מפרי מעשיך תשבע הארץ׃ | 13 |
Rigans montes de superioribus suis; de fructu operum tuorum satiabitur terra:
| מצמיח חציר לבהמה ועשב לעבדת האדם להוציא לחם מן הארץ׃ | 14 |
producens fœnum jumentis, et herbam servituti hominum, ut educas panem de terra,
| ויין ישמח לבב אנוש להצהיל פנים משמן ולחם לבב אנוש יסעד׃ | 15 |
et vinum lætificet cor hominis: ut exhilaret faciem in oleo, et panis cor hominis confirmet.
| ישבעו עצי יהוה ארזי לבנון אשר נטע׃ | 16 |
Saturabuntur ligna campi, et cedri Libani quas plantavit:
| אשר שם צפרים יקננו חסידה ברושים ביתה׃ | 17 |
illic passeres nidificabunt: herodii domus dux est eorum.
| הרים הגבהים ליעלים סלעים מחסה לשפנים׃ | 18 |
Montes excelsi cervis; petra refugium herinaciis.
| עשה ירח למועדים שמש ידע מבואו׃ | 19 |
Fecit lunam in tempora; sol cognovit occasum suum.
| תשת חשך ויהי לילה בו תרמש כל חיתו יער׃ | 20 |
Posuisti tenebras, et facta est nox; in ipsa pertransibunt omnes bestiæ silvæ:
| הכפירים שאגים לטרף ולבקש מאל אכלם׃ | 21 |
catuli leonum rugientes ut rapiant, et quærant a Deo escam sibi.
| תזרח השמש יאספון ואל מעונתם ירבצון׃ | 22 |
Ortus est sol, et congregati sunt, et in cubilibus suis collocabuntur.
| יצא אדם לפעלו ולעבדתו עדי ערב׃ | 23 |
Exibit homo ad opus suum, et ad operationem suam usque ad vesperum.
| מה רבו מעשיך יהוה כלם בחכמה עשית מלאה הארץ קנינך׃ | 24 |
Quam magnificata sunt opera tua, Domine! omnia in sapientia fecisti; impleta est terra possessione tua.
| זה הים גדול ורחב ידים שם רמש ואין מספר חיות קטנות עם גדלות׃ | 25 |
Hoc mare magnum et spatiosum manibus; illic reptilia quorum non est numerus: animalia pusilla cum magnis.
| שם אניות יהלכון לויתן זה יצרת לשחק בו׃ | 26 |
Illic naves pertransibunt; draco iste quem formasti ad illudendum ei.
| כלם אליך ישברון לתת אכלם בעתו׃ | 27 |
Omnia a te expectant ut des illis escam in tempore.
| תתן להם ילקטון תפתח ידך ישבעון טוב׃ | 28 |
Dante te illis, colligent; aperiente te manum tuam, omnia implebuntur bonitate.
| תסתיר פניך יבהלון תסף רוחם יגועון ואל עפרם ישובון׃ | 29 |
Avertente autem te faciem, turbabuntur; auferes spiritum eorum, et deficient, et in pulverem suum revertentur.
| תשלח רוחך יבראון ותחדש פני אדמה׃ | 30 |
Emittes spiritum tuum, et creabuntur, et renovabis faciem terræ.
| יהי כבוד יהוה לעולם ישמח יהוה במעשיו׃ | 31 |
Sit gloria Domini in sæculum; lætabitur Dominus in operibus suis.
| המביט לארץ ותרעד יגע בהרים ויעשנו׃ | 32 |
Qui respicit terram, et facit eam tremere; qui tangit montes, et fumigant.
| אשירה ליהוה בחיי אזמרה לאלהי בעודי׃ | 33 |
Cantabo Domino in vita mea; psallam Deo meo quamdiu sum.
| יערב עליו שיחי אנכי אשמח ביהוה׃ | 34 |
Jucundum sit ei eloquium meum; ego vero delectabor in Domino.
| יתמו חטאים מן הארץ ורשעים עוד אינם ברכי נפשי את יהוה הללו יה׃ | 35 |
Deficiant peccatores a terra, et iniqui, ita ut non sint. Benedic, anima mea, Domino.]
