תהילים 102
| תפלה לעני כי יעטף ולפני יהוה ישפך שיחו יהוה שמעה תפלתי ושועתי אליך תבוא׃ | 1 |
Gebet eines Elenden, wenn er verzagt ist und seine Klage vor dem Herrn ausschüttet. HERR, höre mein Gebet
| אל תסתר פניך ממני ביום צר לי הטה אלי אזנך ביום אקרא מהר ענני׃ | 2 |
Verbirg dein Angesicht nicht vor mir am Tage, wo mir angst ist! Neige dein Ohr mir zu am Tage, wo ich rufe; erhöre mich eilends!
| כי כלו בעשן ימי ועצמותי כמו קד נחרו׃ | 3 |
Ach, meine Tage sind wie Rauch entschwunden und meine Gebeine wie von Brand durchglüht;
| הוכה כעשב ויבש לבי כי שכחתי מאכל לחמי׃ | 4 |
mein Herz ist versengt und verdorrt wie Gras, so daß ich sogar vergesse, Speise zu genießen;
| מקול אנחתי דבקה עצמי לבשרי׃ | 5 |
infolge meines Ächzens und Stöhnens klebt mein Gebein mir am Fleisch.
| דמיתי לקאת מדבר הייתי ככוס חרבות׃ | 6 |
Ich gleiche dem Wasservogel in der Wüste, bin geworden wie ein Käuzlein in Trümmerstätten;
| שקדתי ואהיה כצפור בודד על גג׃ | 7 |
ich finde keinen Schlaf und klage wie ein einsamer Vogel auf dem Dache.
| כל היום חרפוני אויבי מהוללי בי נשבעו׃ | 8 |
Tagtäglich schmähen mich meine Feinde; und die gegen mich toben, wünschen mir Unheil an.
| כי אפר כלחם אכלתי ושקוי בבכי מסכתי׃ | 9 |
Ach, Asche eß ich als Brot und mische meinen Trank mit Tränen
| מפני זעמך וקצפך כי נשאתני ותשליכני׃ | 10 |
ob deinem Zorn und deinem Grimm; denn du hast mich hochgehoben und niedergeschleudert.
| ימי כצל נטוי ואני כעשב איבש׃ | 11 |
Meine Tage sind wie ein langgestreckter Schatten, und ich selbst verdorre wie Gras!
| ואתה יהוה לעולם תשב וזכרך לדר ודר׃ | 12 |
Du aber, HERR, thronst ewiglich, und dein Gedächtnis bleibt von Geschlecht zu Geschlecht.
| אתה תקום תרחם ציון כי עת לחננה כי בא מועד׃ | 13 |
Du wirst dich erheben, dich Zions erbarmen, denn Zeit ist’s, Gnade an ihm zu üben: die Stunde ist da
| כי רצו עבדיך את אבניה ואת עפרה יחננו׃ | 14 |
- denn deine Knechte lieben Zions Steine, und Weh erfaßt sie um seinen Schutt –,
| וייראו גוים את שם יהוה וכל מלכי הארץ את כבודך׃ | 15 |
damit die Heiden fürchten lernen den Namen des HERRN und alle Könige der Erde deine Herrlichkeit.
| כי בנה יהוה ציון נראה בכבודו׃ | 16 |
Denn der HERR hat Zion wieder aufgebaut, ist in seiner Herrlichkeit dort erschienen,
| פנה אל תפלת הערער ולא בזה את תפלתם׃ | 17 |
hat dem Gebet der Verlass’nen sich zugewandt und ihr Flehen nicht verachtet.
| תכתב זאת לדור אחרון ועם נברא יהלל יה׃ | 18 |
Dies werde aufgeschrieben fürs kommende Geschlecht, damit das neugeschaffne Volk den HERRN lobpreise,
| כי השקיף ממרום קדשו יהוה משמים אל ארץ הביט׃ | 19 |
daß von seiner heiligen Höhe er herabgeschaut, daß der HERR geblickt hat vom Himmel zur Erde,
| לשמע אנקת אסיר לפתח בני תמותה׃ | 20 |
um das Seufzen der Gefangnen zu hören und die dem Tode Geweihten frei zu machen,
| לספר בציון שם יהוה ותהלתו בירושלם׃ | 21 |
damit man verkünde in Zion den Namen des HERRN und seinen Ruhm in Jerusalem,
| בהקבץ עמים יחדו וממלכות לעבד את יהוה׃ | 22 |
wenn die Völker sich allzumal versammeln und die Königreiche, um (Gott) dem HERRN zu dienen.
| ענה בדרך כחו קצר ימי׃ | 23 |
Gelähmt hat er mir auf dem Wege die Kraft, hat verkürzt meine Lebenstage.
| אמר אלי אל תעלני בחצי ימי בדור דורים שנותיך׃ | 24 |
Nun fleh’ ich: »Mein Gott, raffe mich nicht hinweg in der Mitte meiner Tage, du, dessen Jahre währen für und für!«
| לפנים הארץ יסדת ומעשה ידיך שמים׃ | 25 |
Vorzeiten hast du die Erde gegründet, und die Himmel sind deiner Hände Werk:
| המה יאבדו ואתה תעמד וכלם כבגד יבלו כלבוש תחליפם ויחלפו׃ | 26 |
sie werden vergehen, du aber bleibst; sie werden alle zerfallen wie ein Gewand, wie ein Kleid wirst du sie verwandeln, und so werden sie sich wandeln.
| ואתה הוא ושנותיך לא יתמו׃ | 27 |
Du aber bleibst derselbe, und deine Jahre nehmen kein Ende.
| בני עבדיך ישכונו וזרעם לפניך יכון׃ | 28 |
Die Kinder deiner Knechte werden (sicher) wohnen, und ihr Geschlecht wird fest bestehen vor dir.
