תהילים 102

1 תפלה לעני כי יעטף ולפני יהוה ישפך שיחו יהוה שמעה תפלתי ושועתי אליך תבוא׃

Ein Gebet des Elenden, so er betrübt ist und seine Klage vor dem HERRN ausschüttet. HERR, höre mein Gebet und laß mein Schreien zu dir kommen!

2 אל תסתר פניך ממני ביום צר לי הטה אלי אזנך ביום אקרא מהר ענני׃

Verbirg dein Antlitz nicht vor mir in der Not; neige deine Ohren zu mir; wenn ich dich anrufe, so erhöre mich bald!

3 כי כלו בעשן ימי ועצמותי כמו קד נחרו׃

Denn meine Tage sind vergangen wie ein Rauch, und meine Gebeine sind verbrannt wie ein Brand.

4 הוכה כעשב ויבש לבי כי שכחתי מאכל לחמי׃

Mein Herz ist geschlagen und verdorret wie Gras, daß ich auch vergesse, mein Brot zu essen.

5 מקול אנחתי דבקה עצמי לבשרי׃

Mein Gebein klebt an meinem Fleisch vor Heulen und Seufzen.

6 דמיתי לקאת מדבר הייתי ככוס חרבות׃

Ich bin gleich wie eine Rohrdommel in der Wüste; ich bin gleich wie ein Käuzlein in den verstörten Stätten.

7 שקדתי ואהיה כצפור בודד על גג׃

Ich wache und bin wie ein einsamer Vogel auf dem Dache.

8 כל היום חרפוני אויבי מהוללי בי נשבעו׃

Täglich schmähen mich meine Feinde; und die mich spotten, schwören bei mir.

9 כי אפר כלחם אכלתי ושקוי בבכי מסכתי׃

Denn ich esse Asche wie Brot und mische meinen Trank mit Weinen

10 מפני זעמך וקצפך כי נשאתני ותשליכני׃

vor deinem Dräuen und Zorn, daß du mich aufgehoben und zu Boden gestoßen hast.

11 ימי כצל נטוי ואני כעשב איבש׃

Meine Tage sind dahin wie ein Schatten; und ich verdorre wie Gras.

12 ואתה יהוה לעולם תשב וזכרך לדר ודר׃

Du aber, HERR, bleibest ewiglich und dein Gedächtnis für und für.

13 אתה תקום תרחם ציון כי עת לחננה כי בא מועד׃

Du wollest dich aufmachen und über Zion erbarmen; denn es ist Zeit, daß du ihr gnädig seiest, und die Stunde ist kommen.

14 כי רצו עבדיך את אבניה ואת עפרה יחננו׃

Denn deine Knechte wollten gerne, daß sie gebauet würde, und sähen gerne, daß ihre Steine und Kalk zugerichtet würden;

15 וייראו גוים את שם יהוה וכל מלכי הארץ את כבודך׃

daß die Heiden den Namen des HERRN fürchten und alle Könige auf Erden deine Ehre;

16 כי בנה יהוה ציון נראה בכבודו׃

daß der HERR Zion bauet und erscheinet in seiner Ehre.

17 פנה אל תפלת הערער ולא בזה את תפלתם׃

Er wendet sich zum Gebet der Verlassenen und verschmähet ihr Gebet nicht.

18 תכתב זאת לדור אחרון ועם נברא יהלל יה׃

Das werde geschrieben auf die Nachkommen; und das Volk, das geschaffen soll werden, wird den HERRN loben.

19 כי השקיף ממרום קדשו יהוה משמים אל ארץ הביט׃

Denn er schauet von seiner heiligen Höhe, und der HERR siehet vom Himmel auf Erden,

20 לשמע אנקת אסיר לפתח בני תמותה׃

daß er das Seufzen des Gefangenen höre und losmache die Kinder des Todes,

21 לספר בציון שם יהוה ותהלתו בירושלם׃

auf daß sie zu Zion predigen den Namen des HERRN und sein Lob zu Jerusalem,

22 בהקבץ עמים יחדו וממלכות לעבד את יהוה׃

wenn die Völker zusammenkommen und die Königreiche, dem HERRN zu dienen.

23 ענה בדרך כחו קצר ימי׃

Er demütiget auf dem Wege meine Kraft; er verkürzet meine Tage.

24 אמר אלי אל תעלני בחצי ימי בדור דורים שנותיך׃

Ich sage: Mein Gott, nimm mich nicht weg in der Hälfte meiner Tage! Deine Jahre währen für und für.

25 לפנים הארץ יסדת ומעשה ידיך שמים׃

Du hast vorhin die Erde gegründet, und die Himmel sind deiner Hände Werk.

26 המה יאבדו ואתה תעמד וכלם כבגד יבלו כלבוש תחליפם ויחלפו׃

Sie werden vergehen, aber du bleibest. Sie werden alle veralten wie ein Gewand; sie werden verwandelt wie ein Kleid, wenn du sie verwandeln wirst.

27 ואתה הוא ושנותיך לא יתמו׃

Du aber bleibest, wie du bist, und deine Jahre nehmen kein Ende.

28 בני עבדיך ישכונו וזרעם לפניך יכון׃