מִשְׁלֵי 1
| משלי שלמה בן דוד מלך ישראל׃ | 1 |
Ordsprog af Salomo, Davids Søn, Israels Konge.
| לדעת חכמה ומוסר להבין אמרי בינה׃ | 2 |
Af dem skal man lære Visdom forstandig Tale,
| לקחת מוסר השכל צדק ומשפט ומישרים׃ | 3 |
tage mod Tugt, som gør klog, mod Retfærdighed, Ret og Retsind;
| לתת לפתאים ערמה לנער דעת ומזמה׃ | 4 |
de skal give tankeløse Klogskab, ungdommen Kundskab og Kløgt;
| ישמע חכם ויוסף לקח ונבון תחבלות יקנה׃ | 5 |
den vise høre og øge sin Viden, den forstandige vinde sig Levekunst;
| להבין משל ומליצה דברי חכמים וחידתם׃ | 6 |
de skal lære at tyde Ordsprog og Billeder, de vises Ord og Gaader.
| יראת יהוה ראשית דעת חכמה ומוסר אוילים בזו׃ | 7 |
HERRENS Frygt er Kundskabs begyndelse, Daarer ringeagter Visdom og Tugt.
| שמע בני מוסר אביך ואל תטש תורת אמך׃ | 8 |
Hør, min Søn, paa din Faders Tugt, opgiv ikke din Moders Belæring.
| כי לוית חן הם לראשך וענקים לגרגרתיך׃ | 9 |
thi begge er en yndig Krans til dit Hoved og Kæder til din Hals.
| בני אם יפתוך חטאים אל תבא׃ | 10 |
Min Søn, sig nej, naar Syndere lokker!
| אם יאמרו לכה אתנו נארבה לדם נצפנה לנקי חנם׃ | 11 |
Siger de: »Kom med, lad os lure paa den fromme, lægge Baghold for sagesløs, skyldfri Mand!
| נבלעם כשאול חיים ותמימים כיורדי בור׃ (Sheol h7585) | 12 |
Som Dødsriget sluger vi dem levende, med Hud og Haar, som for de i Graven. (Sheol h7585)
| כל הון יקר נמצא נמלא בתינו שלל׃ | 13 |
Vi vinder os Gods og Guld, vi fylder vore Huse med Rov.
| גורלך תפיל בתוכנו כיס אחד יהיה לכלנו׃ | 14 |
Gør fælles Sag med os; vi har alle fælles Pung!«
| בני אל תלך בדרך אתם מנע רגלך מנתיבתם׃ | 15 |
— min Søn, gaa da ikke med dem, hold din Fod fra deres Sti;
| כי רגליהם לרע ירוצו וימהרו לשפך דם׃ | 16 |
thi deres Fødder løber efter ondt, de haster for at udgyde Blod.
| כי חנם מזרה הרשת בעיני כל בעל כנף׃ | 17 |
Thi det er unyttigt at udspænde Garnet for alle Fugles Øjne;
| והם לדמם יארבו יצפנו לנפשתם׃ | 18 |
de lurer paa eget Blod, lægger Baghold for eget Liv.
| כן ארחות כל בצע בצע את נפש בעליו יקח׃ | 19 |
Saa gaar det enhver, der attraar Rov, det tager sin Herres Liv.
| חכמות בחוץ תרנה ברחבות תתן קולה׃ | 20 |
Visdommen raaber paa Gaden, paa Torvene løfter den Røsten;
| בראש המיות תקרא בפתחי שערים בעיר אמריה תאמר׃ | 21 |
oppe paa Murene kalder den, tager til Orde i Byen ved Portindgangene:
| עד מתי פתים תאהבו פתי ולצים לצון חמדו להם וכסילים ישנאו דעת׃ | 22 |
Hvor længe vil I tankeløse elske Tankeløshed, Spotterne finde deres Glæde i Spot og Daarerne hade Kundskab?
| תשובו לתוכחתי הנה אביעה לכם רוחי אודיעה דברי אתכם׃ | 23 |
Vend eder til min Revselse! Se, jeg lader min Aand udvælde for eder, jeg kundgør eder mine Ord:
| יען קראתי ותמאנו נטיתי ידי ואין מקשיב׃ | 24 |
Fordi jeg raabte og I stod imod, jeg vinked og ingen ænsed det,
| ותפרעו כל עצתי ותוכחתי לא אביתם׃ | 25 |
men I lod haant om alt mit Raad og tog ikke min Revselse til jer,
| גם אני באידכם אשחק אלעג בבא פחדכם׃ | 26 |
derfor ler jeg ved eders Ulykke, spotter, naar det, I frygter, kommer,
| בבא כשאוה פחדכם ואידכם כסופה יאתה בבא עליכם צרה וצוקה׃ | 27 |
naar det, I frygter, kommer som Uvejr, naar eders Ulykke kommer som Storm, naar Trængsel og Nød kommer over jer.
| אז יקראנני ולא אענה ישחרנני ולא ימצאנני׃ | 28 |
Da svarer jeg ej, naar de kalder, de søger mig uden at finde,
| תחת כי שנאו דעת ויראת יהוה לא בחרו׃ | 29 |
fordi de hadede Kundskab og ikke valgte HERRENS Frygt;
| לא אבו לעצתי נאצו כל תוכחתי׃ | 30 |
mit Raad tog de ikke til sig, men lod haant om al min Revselse.
| ויאכלו מפרי דרכם וממעצתיהם ישבעו׃ | 31 |
Frugt af deres Færd skal de nyde og mættes med egne Raad;
| כי משובת פתים תהרגם ושלות כסילים תאבדם׃ | 32 |
thi tankeløses Egensind bliver deres Død, Taabers Sorgløshed bliver deres Undergang;
| ושמע לי ישכן בטח ושאנן מפחד רעה׃ | 33 |
men den, der adlyder mig, bor trygt, sikret mod Ulykkens Rædsel.
