מִשְׁלֵי 8
| הלא חכמה תקרא ותבונה תתן קולה׃ | 1 |
Mon ikke Visdommen kalder, løfter Indsigten ikke sin røst?
| בראש מרומים עלי דרך בית נתיבות נצבה׃ | 2 |
Oppe på Høje ved Vejen, ved Korsveje træder den frem;
| ליד שערים לפי קרת מבוא פתחים תרנה׃ | 3 |
ved Porte, ved Byens Udgang, ved Dørenes Indgang råber den:
| אליכם אישים אקרא וקולי אל בני אדם׃ | 4 |
Jeg kalder på eder, I Mænd, løfter min Røst til Menneskens Børn.
| הבינו פתאים ערמה וכסילים הבינו לב׃ | 5 |
I tankeløse, vind jer dog Klogskab, I Tåber, så få dog Forstand!
| שמעו כי נגידים אדבר ומפתח שפתי מישרים׃ | 6 |
Hør, thi jeg fører ædel Tale, åbner mine Læber med retvise Ord;
| כי אמת יהגה חכי ותועבת שפתי רשע׃ | 7 |
ja, Sandhed taler min Gane, gudløse Læber er mig en Gru.
| בצדק כל אמרי פי אין בהם נפתל ועקש׃ | 8 |
Rette er alle Ord af min Mund, intet er falskt eller vrangt;
| כלם נכחים למבין וישרים למצאי דעת׃ | 9 |
de er alle ligetil for den kloge, retvise for dem der vandt Indsigt
| קחו מוסרי ואל כסף ודעת מחרוץ נבחר׃ | 10 |
Tag ved Lære, tag ikke mod Sølv, tag mod Kundskab fremfor udsøgt Guld;
| כי טובה חכמה מפנינים וכל חפצים לא ישוו בה׃ | 11 |
thi Visdom er bedre end Perler, ingen Skatte opvejer den
| אני חכמה שכנתי ערמה ודעת מזמות אמצא׃ | 12 |
Jeg, Visdom, er Klogskabs Nabo og råder over Kundskab og Kløgt.
| יראת יהוה שנאת רע גאה וגאון ודרך רע ופי תהפכות שנאתי׃ | 13 |
HERRENs Frygt er Had til det onde. Jeg hader Hovmod og Stolthed, den onde Vej og den falske Mund.
| לי עצה ותושיה אני בינה לי גבורה׃ | 14 |
Jeg ejer Råd og Visdom, jeg har Forstand, jeg har Styrke.
| בי מלכים ימלכו ורוזנים יחקקו צדק׃ | 15 |
Ved mig kan Konger styre og Styresmænd give retfærdige Love;
| בי שרים ישרו ונדיבים כל שפטי צדק׃ | 16 |
ved mig kan Fyrster råde og Stormænd dømme Jorden.
| אני אהביה אהב ומשחרי ימצאנני׃ | 17 |
Jeg elsker dem, der elsker mig, og de, der søger mig, finder mig.
| עשר וכבוד אתי הון עתק וצדקה׃ | 18 |
Hos mig er der Rigdom og Ære, ældgammelt Gods og Retfærd.
| טוב פריי מחרוץ ומפז ותבואתי מכסף נבחר׃ | 19 |
Min Frugt er bedre end Guld og Malme, min Afgrøde bedre end kosteligt Sølv.
| בארח צדקה אהלך בתוך נתיבות משפט׃ | 20 |
Jeg vandrer på Retfærds Vej. midt hen ad Rettens Stier
| להנחיל אהבי יש ואצרתיהם אמלא׃ | 21 |
for at tildele dem, der elsker mig, Gods og fylde deres Forrådshuse.
| יהוה קנני ראשית דרכו קדם מפעליו מאז׃ | 22 |
Mig skabte HERREN først blandt sine Værker, i Urtid, førend han skabte andet;
| מעולם נסכתי מראש מקדמי ארץ׃ | 23 |
jeg blev frembragt i Evigheden, i Begyndelsen, i Jordens tidligste Tider;
| באין תהמות חוללתי באין מעינות נכבדי מים׃ | 24 |
jeg fødtes, før Verdensdybet var til, før Kilderne, Vandenes Væld, var til;
| בטרם הרים הטבעו לפני גבעות חוללתי׃ | 25 |
førend Bjergene sænkedes, før Højene fødtes jeg,
| עד לא עשה ארץ וחוצות וראש עפרות תבל׃ | 26 |
førend han skabte Jord og Marker, det første af Jordsmonnets Støv.
| בהכינו שמים שם אני בחוקו חוג על פני תהום׃ | 27 |
Da han grundfæsted Himlen, var jeg hos ham, da han satte Hvælv over Verdensdybet.
| באמצו שחקים ממעל בעזוז עינות תהום׃ | 28 |
Da han fæstede Skyerne oventil og gav Verdensdybets Kilder deres faste Sted,
| בשומו לים חקו ומים לא יעברו פיו בחוקו מוסדי ארץ׃ | 29 |
da han satte Havet en Grænse, at Vandene ej skulde bryde hans Lov, da han lagde Jordens Grundvold,
| ואהיה אצלו אמון ואהיה שעשעים יום יום משחקת לפניו בכל עת׃ | 30 |
da var jeg Fosterbarn hos ham, hans Glæde Dag efter Dag; for hans Åsyn leged jeg altid,
| משחקת בתבל ארצו ושעשעי את בני אדם׃ | 31 |
leged på hans vide Jord og havde min Glæde af Menneskens Børn.
| ועתה בנים שמעו לי ואשרי דרכי ישמרו׃ | 32 |
Og nu, I Sønner, hør mig! Vel den, der vogter på mine Veje!
| שמעו מוסר וחכמו ואל תפרעו׃ | 33 |
Hør på Tugt og bliv vise, lad ikke hånt derom!
| אשרי אדם שמע לי לשקד על דלתתי יום יום לשמר מזוזת פתחי׃ | 34 |
Lykkelig den, der hører på mig, så han daglig våger ved mine Døre og vogter på mine Dørstolper.
| כי מצאי מצאי חיים ויפק רצון מיהוה׃ | 35 |
Thi den, der ftnder mig; finder Liv og opnår Yndest hos HERREN;
| וחטאי חמס נפשו כל משנאי אהבו מות׃ | 36 |
men den, som mister mig, skader sig selv; enhver, som hader mig, elsker Døden.
