מִשְׁלֵי 7
| בני שמר אמרי ומצותי תצפן אתך׃ | 1 |
Min son, behåll min ord, och göm min bud när dig.
| שמר מצותי וחיה ותורתי כאישון עיניך׃ | 2 |
Behåll min bud, så får du lefva, och min lag såsom din ögnasten.
| קשרם על אצבעתיך כתבם על לוח לבך׃ | 3 |
Bind dem på din finger, skrif dem pådins hjertas taflo.
| אמר לחכמה אחתי את ומדע לבינה תקרא׃ | 4 |
Säg till vishetena: Du äst min syster, och kalla klokhetena dina fränko;
| לשמרך מאשה זרה מנכריה אמריה החליקה׃ | 5 |
Att du bevarad varder för en främmande qvinno, för ens annars, som slät ord gifver.
| כי בחלון ביתי בעד אשנבי נשקפתי׃ | 6 |
Ty i fenstret på mitt hus såg jag ut genom gallret;
| וארא בפתאים אבינה בבנים נער חסר לב׃ | 7 |
Och såg ibland de fåkunniga, och vardt varse ibland barn en galen yngling.
| עבר בשוק אצל פנה ודרך ביתה יצעד׃ | 8 |
Den gick på gatone utmed ett hörn, och trädde in uppå vägen åt hennes hus;
| בנשף בערב יום באישון לילה ואפלה׃ | 9 |
I skymningene, om aftonen af dagenom, då det natt vardt, och mörkt var;
| והנה אשה לקראתו שית זונה ונצרת לב׃ | 10 |
Och si, der mötte honom en qvinna, i skökoklädnad, listig;
| המיה היא וסררת בביתה לא ישכנו רגליה׃ | 11 |
Vildsinnad och ostyrig, så att hennes fötter icke kunde blifva i sitt hus;
| פעם בחוץ פעם ברחבות ואצל כל פנה תארב׃ | 12 |
Nu är hon ute, nu på gatone, och vaktar vid all hörn.
| והחזיקה בו ונשקה לו העזה פניה ותאמר לו׃ | 13 |
Hon tog honom fatt, och kysste honom utan skam, och sade till honom:
| זבחי שלמים עלי היום שלמתי נדרי׃ | 14 |
Jag hafver i dag betalat tackoffer för mig, och mitt löfte.
| על כן יצאתי לקראתך לשחר פניך ואמצאך׃ | 15 |
Derföre är jag utgången till att möta dig, till att söka ditt ansigte bittida, och hafver funnit dig.
| מרבדים רבדתי ערשי חטבות אטון מצרים׃ | 16 |
Jag hafver skönliga tillpyntat min säng, med brokot täcken utur Egypten;
| נפתי משכבי מר אהלים וקנמון׃ | 17 |
Jag hafver bestänkt min sängekammar med myrrham, aloes och kanel.
| לכה נרוה דדים עד הבקר נתעלסה באהבים׃ | 18 |
Kom, låt oss bola allt intill morgonen, och låt oss älskog sköta.
| כי אין האיש בביתו הלך בדרך מרחוק׃ | 19 |
Ty mannen är icke hemma; han är bortfaren långväga.
| צרור הכסף לקח בידו ליום הכסא יבא ביתו׃ | 20 |
Han hafver tagit penningasäcken med sig; han skall först hemkomma till högtidsdagen.
| הטתו ברב לקחה בחלק שפתיה תדיחנו׃ | 21 |
Hon talade för honom med mång ord, och fick honom in med sin släta mun.
| הולך אחריה פתאם כשור אל טבח יבוא וכעכס אל מוסר אויל׃ | 22 |
Han går straxt in med henne, såsom en oxe till att slagtas ledd varder, och såsom till en fjetter, der man de dårar med näpser;
| עד יפלח חץ כבדו כמהר צפור אל פח ולא ידע כי בנפשו הוא׃ | 23 |
Tilldess hon med enom pil skjuter honom igenom lefrena, och såsom en fogel skyndar sig till snarona, och vet icke att det gäller honom om lifvet.
| ועתה בנים שמעו לי והקשיבו לאמרי פי׃ | 24 |
Så hörer mig nu, min barn, och märker uppå mins muns tal.
| אל ישט אל דרכיה לבך אל תתע בנתיבותיה׃ | 25 |
Låt ditt hjerta icke vika in uppå hennes väg, och låt icke förföra dig in uppå hennes stigar.
| כי רבים חללים הפילה ועצמים כל הרגיה׃ | 26 |
Ty hon hafver många sargat och fällt, och allehanda mägtige äro dräpne af henne.
