מִשְׁלֵי 7
| בני שמר אמרי ומצותי תצפן אתך׃ | 1 |
My son, keep my words. Lay up my commandments within you.
| שמר מצותי וחיה ותורתי כאישון עיניך׃ | 2 |
Keep my commandments and live! Guard my teaching as the apple of your eye.
| קשרם על אצבעתיך כתבם על לוח לבך׃ | 3 |
Bind them on your fingers. Write them on the tablet of your heart.
| אמר לחכמה אחתי את ומדע לבינה תקרא׃ | 4 |
Tell wisdom, “You are my sister.” Call understanding your relative,
| לשמרך מאשה זרה מנכריה אמריה החליקה׃ | 5 |
that they may keep you from the strange woman, from the foreigner who flatters with her words.
| כי בחלון ביתי בעד אשנבי נשקפתי׃ | 6 |
For at the window of my house, I looked out through my lattice.
| וארא בפתאים אבינה בבנים נער חסר לב׃ | 7 |
I saw among the simple ones. I discerned among the youths a young man void of understanding,
| עבר בשוק אצל פנה ודרך ביתה יצעד׃ | 8 |
passing through the street near her corner, he went the way to her house,
| בנשף בערב יום באישון לילה ואפלה׃ | 9 |
in the twilight, in the evening of the day, in the middle of the night and in the darkness.
| והנה אשה לקראתו שית זונה ונצרת לב׃ | 10 |
Behold, there a woman met him with the attire of a prostitute, and with crafty intent.
| המיה היא וסררת בביתה לא ישכנו רגליה׃ | 11 |
She is loud and defiant. Her feet don’t stay in her house.
| פעם בחוץ פעם ברחבות ואצל כל פנה תארב׃ | 12 |
Now she is in the streets, now in the squares, and lurking at every corner.
| והחזיקה בו ונשקה לו העזה פניה ותאמר לו׃ | 13 |
So she caught him, and kissed him. With an impudent face she said to him:
| זבחי שלמים עלי היום שלמתי נדרי׃ | 14 |
“Sacrifices of peace offerings are with me. Today I have paid my vows.
| על כן יצאתי לקראתך לשחר פניך ואמצאך׃ | 15 |
Therefore I came out to meet you, to diligently seek your face, and I have found you.
| מרבדים רבדתי ערשי חטבות אטון מצרים׃ | 16 |
I have spread my couch with carpets of tapestry, with striped cloths of the yarn of Egypt.
| נפתי משכבי מר אהלים וקנמון׃ | 17 |
I have perfumed my bed with myrrh, aloes, and cinnamon.
| לכה נרוה דדים עד הבקר נתעלסה באהבים׃ | 18 |
Come, let’s take our fill of loving until the morning. Let’s solace ourselves with loving.
| כי אין האיש בביתו הלך בדרך מרחוק׃ | 19 |
For my husband isn’t at home. He has gone on a long journey.
| צרור הכסף לקח בידו ליום הכסא יבא ביתו׃ | 20 |
He has taken a bag of money with him. He will come home at the full moon.”
| הטתו ברב לקחה בחלק שפתיה תדיחנו׃ | 21 |
With persuasive words, she led him astray. With the flattering of her lips, she seduced him.
| הולך אחריה פתאם כשור אל טבח יבוא וכעכס אל מוסר אויל׃ | 22 |
He followed her immediately, as an ox goes to the slaughter, as a fool stepping into a noose.
| עד יפלח חץ כבדו כמהר צפור אל פח ולא ידע כי בנפשו הוא׃ | 23 |
Until an arrow strikes through his liver, as a bird hurries to the snare, and doesn’t know that it will cost his life.
| ועתה בנים שמעו לי והקשיבו לאמרי פי׃ | 24 |
Now therefore, sons, listen to me. Pay attention to the words of my mouth.
| אל ישט אל דרכיה לבך אל תתע בנתיבותיה׃ | 25 |
Don’t let your heart turn to her ways. Don’t go astray in her paths,
| כי רבים חללים הפילה ועצמים כל הרגיה׃ | 26 |
for she has thrown down many wounded. Yes, all her slain are a mighty army.
