מִשְׁלֵי 7
| בני שמר אמרי ומצותי תצפן אתך׃ | 1 |
My son, keep my words, and lay up my commandments with thee.
| שמר מצותי וחיה ותורתי כאישון עיניך׃ | 2 |
Keep my commandments, and live; and my law as the apple of thy eye.
| קשרם על אצבעתיך כתבם על לוח לבך׃ | 3 |
Bind them upon thy fingers, write them upon the table of thy heart.
| אמר לחכמה אחתי את ומדע לבינה תקרא׃ | 4 |
Say to wisdom, Thou [art] my sister; and call understanding [thy] kinswoman:
| לשמרך מאשה זרה מנכריה אמריה החליקה׃ | 5 |
That they may keep thee from the strange woman, from the stranger [which] flattereth with her words.
| כי בחלון ביתי בעד אשנבי נשקפתי׃ | 6 |
For at the window of my house I looked through my casement,
| וארא בפתאים אבינה בבנים נער חסר לב׃ | 7 |
And beheld among the simple ones, I discerned among the youths, a young man void of understanding,
| עבר בשוק אצל פנה ודרך ביתה יצעד׃ | 8 |
Passing through the street near her corner; and he went the way to her house.
| בנשף בערב יום באישון לילה ואפלה׃ | 9 |
In the twilight, in the evening, in the black and dark night:
| והנה אשה לקראתו שית זונה ונצרת לב׃ | 10 |
And behold, there met him a woman [with] the attire of a harlot, and subtil of heart.
| המיה היא וסררת בביתה לא ישכנו רגליה׃ | 11 |
(She [is] loud and stubborn; her feet abide not in her house:
| פעם בחוץ פעם ברחבות ואצל כל פנה תארב׃ | 12 |
Now [is she] without, now in the streets, and lieth in wait at every corner.)
| והחזיקה בו ונשקה לו העזה פניה ותאמר לו׃ | 13 |
So she caught him, and kissed him, [and] with an impudent face said to him,
| זבחי שלמים עלי היום שלמתי נדרי׃ | 14 |
[I have] peace-offerings with me; this day have I paid my vows.
| על כן יצאתי לקראתך לשחר פניך ואמצאך׃ | 15 |
Therefore I came forth to meet thee, diligently to seek thy face, and I have found thee.
| מרבדים רבדתי ערשי חטבות אטון מצרים׃ | 16 |
I have decked my bed with coverings of tapestry, with carved [works], with fine linen of Egypt.
| נפתי משכבי מר אהלים וקנמון׃ | 17 |
I have perfumed my bed with myrrh, aloes, and cinnamon.
| לכה נרוה דדים עד הבקר נתעלסה באהבים׃ | 18 |
Come, let us take our fill of love until the morning: let us solace ourselves with loves.
| כי אין האיש בביתו הלך בדרך מרחוק׃ | 19 |
For the good-man [is] not at home, he is gone a long journey:
| צרור הכסף לקח בידו ליום הכסא יבא ביתו׃ | 20 |
He hath taken a bag of money with him, [and] will come home at the day appointed.
| הטתו ברב לקחה בחלק שפתיה תדיחנו׃ | 21 |
With her much fair speech she caused him to yield, with the flattering of her lips she impelled him.
| הולך אחריה פתאם כשור אל טבח יבוא וכעכס אל מוסר אויל׃ | 22 |
He goeth after her quickly, as an ox goeth to the slaughter, or as a fool to the correction of the stocks;
| עד יפלח חץ כבדו כמהר צפור אל פח ולא ידע כי בנפשו הוא׃ | 23 |
Till a dart striketh through his liver; as a bird hasteth to the snare, and knoweth not that it [is] for his life.
| ועתה בנים שמעו לי והקשיבו לאמרי פי׃ | 24 |
Now therefore hearken to me, O ye children, and attend to the words of my mouth.
| אל ישט אל דרכיה לבך אל תתע בנתיבותיה׃ | 25 |
Let not thy heart decline to her ways, go not astray in her paths.
| כי רבים חללים הפילה ועצמים כל הרגיה׃ | 26 |
For she hath cast down many wounded: yes, many strong [men] have been slain by her.
