מִשְׁלֵי 7
| בני שמר אמרי ומצותי תצפן אתך׃ | 1 |
My son, keep my sayings, and, my commandments, treasure by thee;
| שמר מצותי וחיה ותורתי כאישון עיניך׃ | 2 |
Keep my commandments and live, and mine instruction, as the pupil of thine eye;
| קשרם על אצבעתיך כתבם על לוח לבך׃ | 3 |
Bind them upon thy fingers, write them, on the tablet of thy heart;
| אמר לחכמה אחתי את ומדע לבינה תקרא׃ | 4 |
Say unto wisdom, My sister, thou! and, an acquaintance, call thou, understanding:
| לשמרך מאשה זרה מנכריה אמריה החליקה׃ | 5 |
That thou mayest be kept, from the woman that is a stranger, from the female unknown, who, with her speeches, doth flatter.
| כי בחלון ביתי בעד אשנבי נשקפתי׃ | 6 |
For, in the window of my house, through my lattice, I looked out;
| וארא בפתאים אבינה בבנים נער חסר לב׃ | 7 |
And saw among the simple ones, discerned among the youths, A young man lacking sense;
| עבר בשוק אצל פנה ודרך ביתה יצעד׃ | 8 |
Passing through the street, near her corner, and, on the way to her house, he sauntered along;
| בנשף בערב יום באישון לילה ואפלה׃ | 9 |
In the twilight, in the evening of the day, in the midst of the night, and the gloom;
| והנה אשה לקראתו שית זונה ונצרת לב׃ | 10 |
And lo! a woman, came to meet him, attired as one unchaste, of a wily heart.
| המיה היא וסררת בביתה לא ישכנו רגליה׃ | 11 |
Boisterous, is she, and rebellious, In her house, abide not her feet;
| פעם בחוץ פעם ברחבות ואצל כל פנה תארב׃ | 12 |
Now outside, now in the broadways, and, near every corner, she lieth in wait:
| והחזיקה בו ונשקה לו העזה פניה ותאמר לו׃ | 13 |
So she caught him, and kissed him, and, embolding her face, she said to him:
| זבחי שלמים עלי היום שלמתי נדרי׃ | 14 |
Peace-offerings, are by me, to-day, have I paid my vows;
| על כן יצאתי לקראתך לשחר פניך ואמצאך׃ | 15 |
For this cause, came I forth to meet thee, to seek diligently thy face, and I have found thee:
| מרבדים רבדתי ערשי חטבות אטון מצרים׃ | 16 |
Coverlets, have I spread on my couch of pleasure, dark-hued stuffs, of the yarn of Egypt;
| נפתי משכבי מר אהלים וקנמון׃ | 17 |
I have sprinkled my bed, with myrrh, aloes, and cinnamon:
| לכה נרוה דדים עד הבקר נתעלסה באהבים׃ | 18 |
Come! let us take our fill of endearments, until morning, let us delight ourselves with caresses;
| כי אין האיש בביתו הלך בדרך מרחוק׃ | 19 |
For the husband is not in his house, he hath gone on a journey afar;
| צרור הכסף לקח בידו ליום הכסא יבא ביתו׃ | 20 |
A bag of silver, hath he taken in his hand, On the day of the full moon, will he enter his house.
| הטתו ברב לקחה בחלק שפתיה תדיחנו׃ | 21 |
She turneth him aside, with her great persuasiveness, —with the flattery of her lips, she compelleth him:
| הולך אחריה פתאם כשור אל טבח יבוא וכעכס אל מוסר אויל׃ | 22 |
Going after her instantly, as an ox, to the slaughter, he entereth, and, as in fetters, unto the correction of a fool.
| עד יפלח חץ כבדו כמהר צפור אל פח ולא ידע כי בנפשו הוא׃ | 23 |
Until an arrow cleaveth his liver, as a bird hasteth into a snare, and knoweth not, that, for his life, it is!
| ועתה בנים שמעו לי והקשיבו לאמרי פי׃ | 24 |
Now, therefore, ye sons, hearken unto me, and attend, to the sayings of my mouth;
| אל ישט אל דרכיה לבך אל תתע בנתיבותיה׃ | 25 |
Let not thy heart, turn aside to her ways, Do not go astray, in her paths.
| כי רבים חללים הפילה ועצמים כל הרגיה׃ | 26 |
For, many, wounded, hath she caused to fall, —yea strong men, slain wholly by her:
