מִשְׁלֵי 7
| בני שמר אמרי ומצותי תצפן אתך׃ | 1 |
My son, observe my sayings, and my commandments must thou treasure up with thee.
| שמר מצותי וחיה ותורתי כאישון עיניך׃ | 2 |
Observe my commandments, and live: and my teaching as the apple of thy eyes.
| קשרם על אצבעתיך כתבם על לוח לבך׃ | 3 |
Bind them around thy fingers, write them upon the table of thy heart.
| אמר לחכמה אחתי את ומדע לבינה תקרא׃ | 4 |
Say unto wisdom, Thou art my sister; and call understanding thy kinswoman:
| לשמרך מאשה זרה מנכריה אמריה החליקה׃ | 5 |
That they may keep thee from an adulterous woman, from an alien that useth flattering speeches.
| כי בחלון ביתי בעד אשנבי נשקפתי׃ | 6 |
For through the window of my house, through my lattice did I [once] look out,
| וארא בפתאים אבינה בבנים נער חסר לב׃ | 7 |
And I beheld among the simple ones, I discerned among the youths, a lad void of sense;
| עבר בשוק אצל פנה ודרך ביתה יצעד׃ | 8 |
He was passing through the market-place near her corner; and he stepped along on the way to her house,
| בנשף בערב יום באישון לילה ואפלה׃ | 9 |
In the twilight, in the evening of the day, in the depth of the night and when it was dark:
| והנה אשה לקראתו שית זונה ונצרת לב׃ | 10 |
And, behold, a woman came to meet him with the attire of a harlot, and obdurate of heart.
| המיה היא וסררת בביתה לא ישכנו רגליה׃ | 11 |
(She is noisy and ungovernable; in her house her feet never rest;
| פעם בחוץ פעם ברחבות ואצל כל פנה תארב׃ | 12 |
At one time she is in the street, at another in the open places, and near every corner doth she lurk, )
| והחזיקה בו ונשקה לו העזה פניה ותאמר לו׃ | 13 |
And she caught hold of him, and kissed him, and with an impudent face she said to him,
| זבחי שלמים עלי היום שלמתי נדרי׃ | 14 |
“I had bound myself to bring peace-offerings; this day have I paid my vows:
| על כן יצאתי לקראתך לשחר פניך ואמצאך׃ | 15 |
Therefore am I come forth to meet thee, to seek thy presence diligently, and I have found thee.
| מרבדים רבדתי ערשי חטבות אטון מצרים׃ | 16 |
With tapestry coverings have I decked my bed, with embroidered coverlids of the fine linen of Egypt.
| נפתי משכבי מר אהלים וקנמון׃ | 17 |
I have sprinkled my couch with myrrh, aloes, and cinnamon.
| לכה נרוה דדים עד הבקר נתעלסה באהבים׃ | 18 |
Come, let us indulge in love until the morning: let us delight ourselves with dalliances.
| כי אין האיש בביתו הלך בדרך מרחוק׃ | 19 |
For the man is not in his house, he is gone on a journey a great way off:
| צרור הכסף לקח בידו ליום הכסא יבא ביתו׃ | 20 |
The bag of money hath he taken with him, by the day of the new-moon festival only will he come home.”
| הטתו ברב לקחה בחלק שפתיה תדיחנו׃ | 21 |
She seduced him by the abundance of her reasoning: by the flattery of her lips she misguided him.
| הולך אחריה פתאם כשור אל טבח יבוא וכעכס אל מוסר אויל׃ | 22 |
He followed after her suddenly, as an ox goeth to the slaughter, and as in fetters to his correction, the fool:
| עד יפלח חץ כבדו כמהר צפור אל פח ולא ידע כי בנפשו הוא׃ | 23 |
Till an arrow cleaveth through his liver; as a bird hasteneth into the snare, and knoweth not that it is done to take his life.
| ועתה בנים שמעו לי והקשיבו לאמרי פי׃ | 24 |
And now, O children, hearken unto me, and listen to the sayings of my mouth.
| אל ישט אל דרכיה לבך אל תתע בנתיבותיה׃ | 25 |
Let not thy heart turn aside to her ways, do not go astray on her paths.
| כי רבים חללים הפילה ועצמים כל הרגיה׃ | 26 |
For many deadly wounded hath she caused to fall: yea, very numerous are all those slain by her.
