מִשְׁלֵי 7
| בני שמר אמרי ומצותי תצפן אתך׃ | 1 |
My son, keep my words and treasure my commandments within you.
| שמר מצותי וחיה ותורתי כאישון עיניך׃ | 2 |
Keep my commandments and live; guard my teachings as the apple of your eye.
| קשרם על אצבעתיך כתבם על לוח לבך׃ | 3 |
Tie them to your fingers; write them on the tablet of your heart.
| אמר לחכמה אחתי את ומדע לבינה תקרא׃ | 4 |
Say to wisdom, “You are my sister,” and call understanding your kinsman,
| לשמרך מאשה זרה מנכריה אמריה החליקה׃ | 5 |
that they may keep you from the adulteress, from the stranger with seductive words.
| כי בחלון ביתי בעד אשנבי נשקפתי׃ | 6 |
For at the window of my house I looked through the lattice.
| וארא בפתאים אבינה בבנים נער חסר לב׃ | 7 |
I saw among the simple, I noticed among the youths, a young man lacking judgment,
| עבר בשוק אצל פנה ודרך ביתה יצעד׃ | 8 |
crossing the street near her corner, strolling down the road to her house,
| בנשף בערב יום באישון לילה ואפלה׃ | 9 |
at twilight, as the day was fading into the dark of the night.
| והנה אשה לקראתו שית זונה ונצרת לב׃ | 10 |
Then a woman came out to meet him, with the attire of a harlot and cunning of heart.
| המיה היא וסררת בביתה לא ישכנו רגליה׃ | 11 |
She is loud and defiant; her feet do not remain at home.
| פעם בחוץ פעם ברחבות ואצל כל פנה תארב׃ | 12 |
Now in the street, now in the squares, she lurks at every corner.
| והחזיקה בו ונשקה לו העזה פניה ותאמר לו׃ | 13 |
She seizes him and kisses him; she brazenly says to him:
| זבחי שלמים עלי היום שלמתי נדרי׃ | 14 |
“I have made my peace offerings; today I have paid my vows.
| על כן יצאתי לקראתך לשחר פניך ואמצאך׃ | 15 |
So I came out to meet you; I sought you, and I have found you.
| מרבדים רבדתי ערשי חטבות אטון מצרים׃ | 16 |
I have decked my bed with coverings, with colored linen from Egypt.
| נפתי משכבי מר אהלים וקנמון׃ | 17 |
I have perfumed my bed with myrrh, with aloes, and with cinnamon.
| לכה נרוה דדים עד הבקר נתעלסה באהבים׃ | 18 |
Come, let us take our fill of love till morning. Let us delight in loving caresses!
| כי אין האיש בביתו הלך בדרך מרחוק׃ | 19 |
For my husband is not at home; he has gone on a long journey.
| צרור הכסף לקח בידו ליום הכסא יבא ביתו׃ | 20 |
He took with him a bag of money and will not return till the moon is full.”
| הטתו ברב לקחה בחלק שפתיה תדיחנו׃ | 21 |
With her great persuasion she entices him; with her flattering lips she lures him.
| הולך אחריה פתאם כשור אל טבח יבוא וכעכס אל מוסר אויל׃ | 22 |
He follows her on impulse, like an ox going to the slaughter, like a deer bounding into a trap,
| עד יפלח חץ כבדו כמהר צפור אל פח ולא ידע כי בנפשו הוא׃ | 23 |
until an arrow pierces his liver, like a bird darting into a snare— not knowing it will cost him his life.
| ועתה בנים שמעו לי והקשיבו לאמרי פי׃ | 24 |
Now, my sons, listen to me, and attend to the words of my mouth.
| אל ישט אל דרכיה לבך אל תתע בנתיבותיה׃ | 25 |
Do not let your heart turn aside to her ways; do not stray into her paths.
| כי רבים חללים הפילה ועצמים כל הרגיה׃ | 26 |
For she has brought many down to death; her slain are many in number.
