מִשְׁלֵי 7
| בני שמר אמרי ומצותי תצפן אתך׃ | 1 |
My son, keep my words, and lay up my commandments with thee.
| שמר מצותי וחיה ותורתי כאישון עיניך׃ | 2 |
Keep my commandments and live, and my law as the apple of thine eye.
| קשרם על אצבעתיך כתבם על לוח לבך׃ | 3 |
Bind them upon thy fingers. Write them upon the tablet of thy heart.
| אמר לחכמה אחתי את ומדע לבינה תקרא׃ | 4 |
Say to wisdom, Thou are my sister, and call understanding thy kinswoman,
| לשמרך מאשה זרה מנכריה אמריה החליקה׃ | 5 |
that they may keep thee from the interloping woman, from the stranger who flatters with her words.
| כי בחלון ביתי בעד אשנבי נשקפתי׃ | 6 |
For at the window of my house I looked forth through my lattice,
| וארא בפתאים אבינה בבנים נער חסר לב׃ | 7 |
and I beheld among the simple ones, I discerned among the youths, a young man void of understanding
| עבר בשוק אצל פנה ודרך ביתה יצעד׃ | 8 |
passing through the street near her corner. And he went the way to her house,
| בנשף בערב יום באישון לילה ואפלה׃ | 9 |
in the twilight, in the evening of the day, in the middle of the night and in the darkness.
| והנה אשה לקראתו שית זונה ונצרת לב׃ | 10 |
And, behold, there met him a woman attired like a harlot, and wily of heart.
| המיה היא וסררת בביתה לא ישכנו רגליה׃ | 11 |
She is loud and headstrong. Her feet abide not in her house.
| פעם בחוץ פעם ברחבות ואצל כל פנה תארב׃ | 12 |
Now she is in the streets, now in the broad places, and lies in wait at every corner.
| והחזיקה בו ונשקה לו העזה פניה ותאמר לו׃ | 13 |
So she caught him, and kissed him. With an impudent face she said to him,
| זבחי שלמים עלי היום שלמתי נדרי׃ | 14 |
Sacrifices of peace offerings are with me. I have paid my vows this day.
| על כן יצאתי לקראתך לשחר פניך ואמצאך׃ | 15 |
Therefore I came forth to meet thee, diligently to seek thy face, and I have found thee.
| מרבדים רבדתי ערשי חטבות אטון מצרים׃ | 16 |
I have spread my couch with carpets of tapestry, with striped cloths of the yarn of Egypt.
| נפתי משכבי מר אהלים וקנמון׃ | 17 |
I have perfumed my bed With myrrh, aloes, and cinnamon.
| לכה נרוה דדים עד הבקר נתעלסה באהבים׃ | 18 |
Come, let us take our fill of love until the morning. Let us solace ourselves with love.
| כי אין האיש בביתו הלך בדרך מרחוק׃ | 19 |
For the man is not at home. He has gone a long journey.
| צרור הכסף לקח בידו ליום הכסא יבא ביתו׃ | 20 |
He has taken a bag of money with him. He will come home at the full moon.
| הטתו ברב לקחה בחלק שפתיה תדיחנו׃ | 21 |
With her much fair speech she causes him to yield. With the flattering of her lips she forces him along.
| הולך אחריה פתאם כשור אל טבח יבוא וכעכס אל מוסר אויל׃ | 22 |
He goes after her straightaway, as an ox goes to the slaughter, or as a fool to the correction of the stocks,
| עד יפלח חץ כבדו כמהר צפור אל פח ולא ידע כי בנפשו הוא׃ | 23 |
till an arrow strikes through his liver, as a bird hastens to the snare. And he does not know that it is for his life.
| ועתה בנים שמעו לי והקשיבו לאמרי פי׃ | 24 |
Now therefore, ye sons, hearken to me, and attend to the words of my mouth.
| אל ישט אל דרכיה לבך אל תתע בנתיבותיה׃ | 25 |
Let not thy heart decline to her ways. Go not astray in her paths.
| כי רבים חללים הפילה ועצמים כל הרגיה׃ | 26 |
For she has cast down many wounded. Yea, all her slain are a mighty host.
