מִשְׁלֵי 7
| בני שמר אמרי ומצותי תצפן אתך׃ | 1 |
Min Søn, vogt dig mine Ord, mine bud må du gemme hos dig;
| שמר מצותי וחיה ותורתי כאישון עיניך׃ | 2 |
vogt mine bud, så skal du leve, som din Øjesten vogte du, hvad jeg har lært dig;
| קשרם על אצבעתיך כתבם על לוח לבך׃ | 3 |
bind dem om dine Fingre, skriv dem på dit Hjertes Tavle,
| אמר לחכמה אחתי את ומדע לבינה תקרא׃ | 4 |
sig til Visdommen: "Du er min Søster!" og kald Forstanden Veninde,
| לשמרך מאשה זרה מנכריה אמריה החליקה׃ | 5 |
at den må vogte dig for Andenmands Hustru, en fremmed Kvinde med sleske Ord.
| כי בחלון ביתי בעד אשנבי נשקפתי׃ | 6 |
Thi fra mit Vindue skued jeg ud, jeg kigged igennem mit Gitter;
| וארא בפתאים אבינה בבנים נער חסר לב׃ | 7 |
og blandt de tankeløse så jeg en Yngling, en uden Vid blev jeg var blandt de unge;
| עבר בשוק אצל פנה ודרך ביתה יצעד׃ | 8 |
han gik på Gaden tæt ved et Hjørne, skred frem på Vej til hendes Hus
| בנשף בערב יום באישון לילה ואפלה׃ | 9 |
i Skumringen henimod Aften, da Nat og Mørke brød frem.
| והנה אשה לקראתו שית זונה ונצרת לב׃ | 10 |
Og se, da møder Kvinden ham i Skøgedragt, underfundig i Hjertet;
| המיה היא וסררת בביתה לא ישכנו רגליה׃ | 11 |
løssluppen, ustyrlig er hun, hjemme fandt hendes Fødder ej Ro;
| פעם בחוץ פעם ברחבות ואצל כל פנה תארב׃ | 12 |
snart på Gader, snart på Torve, ved hvert et Hjørne lurer hun; -
| והחזיקה בו ונשקה לו העזה פניה ותאמר לו׃ | 13 |
hun griber i ham og kysser ham og siger med frække Miner;
| זבחי שלמים עלי היום שלמתי נדרי׃ | 14 |
"Jeg er et Takoffer skyldig og indfrier mit Løfte i Dag,
| על כן יצאתי לקראתך לשחר פניך ואמצאך׃ | 15 |
gik derfor ud for at møde dig, søge dig, og nu har jeg fundet dig!
| מרבדים רבדתי ערשי חטבות אטון מצרים׃ | 16 |
Jeg har redt mit Leje med Tæpper, med broget ægyptisk Lærred
| נפתי משכבי מר אהלים וקנמון׃ | 17 |
jeg har stænket min Seng med Myrra, med Aloe og med Kanelbark;
| לכה נרוה דדים עד הבקר נתעלסה באהבים׃ | 18 |
kom, lad os svælge til Daggry i Vellyst, beruse os i Elskovs Lyst!
| כי אין האיש בביתו הלך בדרך מרחוק׃ | 19 |
Thi Manden er ikke hjemme, - på Langfærd er han draget;
| צרור הכסף לקח בידו ליום הכסא יבא ביתו׃ | 20 |
Pengepungen tog han med, ved Fuldmåne kommer han hjem!"
| הטתו ברב לקחה בחלק שפתיה תדיחנו׃ | 21 |
Hun lokked ham med mange fagre Ord, forførte ham med sleske Læber;
| הולך אחריה פתאם כשור אל טבח יבוא וכעכס אל מוסר אויל׃ | 22 |
tankeløst følger han hende som en Tyr, der føres til Slagtning, som en Hjort, der løber i Nettet,
| עד יפלח חץ כבדו כמהר צפור אל פח ולא ידע כי בנפשו הוא׃ | 23 |
til en Pil gennemborer dens Lever, som en Fugl, der falder i Snaren, uden at vide, det gælder dens Liv.
| ועתה בנים שמעו לי והקשיבו לאמרי פי׃ | 24 |
Hør mig da nu, min Søn, og lyt til min Munds Ord!
| אל ישט אל דרכיה לבך אל תתע בנתיבותיה׃ | 25 |
Ej bøje du Hjertet til hendes Veje, far ikke vild på hendes Stier;
| כי רבים חללים הפילה ועצמים כל הרגיה׃ | 26 |
thi mange ligger slagne, hvem hun har fældet, og stor er Hoben, som hun slog ihjel.
