מִשְׁלֵי 6
| בני אם ערבת לרעך תקעת לזר כפיך׃ | 1 |
My son, if thou have become surety for thy neighbour, —have struck for a stranger thy hands,
| נוקשת באמרי פיך נלכדת באמרי פיך׃ | 2 |
Thou hast been snared by the sayings of thy mouth, —thou hast been caught by the sayings of thy mouth.
| עשה זאת אפוא בני והנצל כי באת בכף רעך לך התרפס ורהב רעיך׃ | 3 |
Do this then, my son, and deliver thyself, When thou hast come into the hand of thy neighbour, Go, haste thee, and urge thy neighbour;
| אל תתן שנה לעיניך ותנומה לעפעפיך׃ | 4 |
Do not give sleep to thine eyes, or slumber to thine eyelashes;
| הנצל כצבי מיד וכצפור מיד יקוש׃ | 5 |
Deliver thyself, as a gazelle out of the hand, and as a bird, out of the hand of the fowler.
| לך אל נמלה עצל ראה דרכיה וחכם׃ | 6 |
Go to the ant, thou sluggard, observe her ways, and be wise;
| אשר אין לה קצין שטר ומשל׃ | 7 |
Which, having no harvest, scribe, or ruler,
| תכין בקיץ לחמה אגרה בקציר מאכלה׃ | 8 |
Prepareth, in the summer, her food, hath collected, in the harvest, her sustenance.
| עד מתי עצל תשכב מתי תקום משנתך׃ | 9 |
How long, O sluggard, wilt thou lie? how long ere thou rise from thy sleep?
| מעט שנות מעט תנומות מעט חבק ידים לשכב׃ | 10 |
A little sleep, a little slumber, a little folding of the hands to rest: —
| ובא כמהלך ראשך ומחסרך כאיש מגן׃ | 11 |
So shall come in, as a highwayman, thy poverty, and, thy want, as one armed with a shield.
| אדם בליעל איש און הולך עקשות פה׃ | 12 |
An abandoned man, a man of iniquity, [is he] who—goeth on in perversity of mouth;
| קרץ בעינו מלל ברגלו מרה באצבעתיו׃ | 13 |
Winketh with his eyes, speaketh with his foot, pointeth with his fingers;
| תהפכות בלבו חרש רע בכל עת מדנים ישלח׃ | 14 |
[Hath] perverse things in his heart, deviseth mischief on every occasion, strifes, he sendeth forth.
| על כן פתאם יבוא אידו פתע ישבר ואין מרפא׃ | 15 |
For this cause, suddenly cometh his doom, in a moment, shall he be torn in pieces and there be no mending.
| שש הנה שנא יהוה ושבע תועבות נפשו׃ | 16 |
These six things, doth Yahweh hate, yea, seven, are the abomination of his soul: —
| עינים רמות לשון שקר וידים שפכות דם נקי׃ | 17 |
Eyes that are lofty, a tongue that is false, and hands shedding innocent blood;
| לב חרש מחשבות און רגלים ממהרות לרוץ לרעה׃ | 18 |
A heart contriving iniquitous devices, feet hasting to run into mischief;
| יפיח כזבים עד שקר ומשלח מדנים בין אחים׃ | 19 |
One that uttereth lies—a false witness, and one sending forth strifes between brethren.
| נצר בני מצות אביך ואל תטש תורת אמך׃ | 20 |
Observe thou, my son, the commandment of thy father, and do not decline from the instruction of thy mother:
| קשרם על לבך תמיד ענדם על גרגרתך׃ | 21 |
Bind them upon thy heart continually, fasten them upon thy neck;
| בהתהלכך תנחה אתך בשכבך תשמר עליך והקיצות היא תשיחך׃ | 22 |
When thou walkest abroad, it shall guide thee, when thou sleepest, it shall watch over thee, when thou wakest, it shall speak to thee:
| כי נר מצוה ותורה אור ודרך חיים תוכחות מוסר׃ | 23 |
For, a lamp, is the commandment, and, the instruction, a light, and, the way of life, are the reproofs of correction:
| לשמרך מאשת רע מחלקת לשון נכריה׃ | 24 |
To keep thee from the wicked woman, from the flattery of the tongue of her that is a stranger.
| אל תחמד יפיה בלבבך ואל תקחך בעפעפיה׃ | 25 |
Do not covet her beauty, in thy heart, neither let her take thee, by her eyelashes;
| כי בעד אשה זונה עד ככר לחם ואשת איש נפש יקרה תצוד׃ | 26 |
Because, for the sake of an impure woman, [a man may be brought] even to a cake of bread, —and, a man’s wife, for a precious soul, may hunt!
| היחתה איש אש בחיקו ובגדיו לא תשרפנה׃ | 27 |
Can a man snatch up fire in his bosom, and, his clothes, not be burned?
| אם יהלך איש על הגחלים ורגליו לא תכוינה׃ | 28 |
Or can a man walk upon hot coals, and, his feet, not be burned?
| כן הבא אל אשת רעהו לא ינקה כל הנגע בה׃ | 29 |
So, he that goeth in unto his neighbour’s wife, no man shall be guiltless who toucheth her!
| לא יבוזו לגנב כי יגנוב למלא נפשו כי ירעב׃ | 30 |
Men despise not a thief, when he stealeth, to satisfy his appetite, because he is famished;
| ונמצא ישלם שבעתים את כל הון ביתו יתן׃ | 31 |
Yet, if found, he must pay back sevenfold, All the substance of his house, must he give:
| נאף אשה חסר לב משחית נפשו הוא יעשנה׃ | 32 |
He that committeth adultery with a woman, lacketh sense, A destroyer of his own life, is he that doeth it;
| נגע וקלון ימצא וחרפתו לא תמחה׃ | 33 |
Smiting and shame, shall he find, and, his reproach, shall not be wiped out;
| כי קנאה חמת גבר ולא יחמול ביום נקם׃ | 34 |
For, jealousy, is the rage of a man, nor will he spare, in the day of avenging;
| לא ישא פני כל כפר ולא יאבה כי תרבה שחד׃ | 35 |
He will not look, at any ransom, neither will he consent, though thou increase the bribe.
