< מִשְׁלֵי 6 >
בני אם ערבת לרעך תקעת לזר כפיך׃ | 1 |
[My] son, if thou become surety for thy friend, thou shalt deliver thine hand to an enemy.
נוקשת באמרי פיך נלכדת באמרי פיך׃ | 2 |
For a man's own lips become a strong snare to him, and he is caught with the lips of his own mouth.
עשה זאת אפוא בני והנצל כי באת בכף רעך לך התרפס ורהב רעיך׃ | 3 |
[My] son, do what I command thee, and deliver thyself; for on thy friend's account thou art come into the power of evil [men]: faint not, but stir up even thy friend for whom thou art become surety.
אל תתן שנה לעיניך ותנומה לעפעפיך׃ | 4 |
Give not sleep to thine eyes, nor slumber with thine eyelids;
הנצל כצבי מיד וכצפור מיד יקוש׃ | 5 |
that thou mayest deliver thyself as a doe out of the toils, and as a bird out of a snare.
לך אל נמלה עצל ראה דרכיה וחכם׃ | 6 |
Go to the ant, O sluggard; and see, and emulate his ways, and become wiser than he.
אשר אין לה קצין שטר ומשל׃ | 7 |
For whereas he has no husbandry, nor any one to compel him, and is under no master,
תכין בקיץ לחמה אגרה בקציר מאכלה׃ | 8 |
he prepares food for himself in the summer, and lays by abundant store in harvest. Or go to the bee, and learn how diligent she is, and how earnestly she is engaged in her work; whose labours kings and private men use for health, and she is desired and respected by all: though weak in body, she is advanced by honouring wisdom.
עד מתי עצל תשכב מתי תקום משנתך׃ | 9 |
How long wilt thou lie, O sluggard? and when wilt thou awake out of sleep?
מעט שנות מעט תנומות מעט חבק ידים לשכב׃ | 10 |
Thou sleepest a little, and thou restest a little, and thou slumberest a short [time], and thou foldest thine arms over thy breast a little.
ובא כמהלך ראשך ומחסרך כאיש מגן׃ | 11 |
Then poverty comes upon thee as an evil traveller, and want as a swift courier: but if thou be diligent, thine harvest shall arrive as a fountain, and poverty shall flee away as a bad courier.
אדם בליעל איש און הולך עקשות פה׃ | 12 |
A foolish man and a transgressor goes in ways that are not good.
קרץ בעינו מלל ברגלו מרה באצבעתיו׃ | 13 |
And the same winks with the eye, and makes a sign with his foot, and teaches with the beckonings of his fingers.
תהפכות בלבו חרש רע בכל עת מדנים ישלח׃ | 14 |
[His] perverse heart devises evils: at all times such a one causes troubles to a city.
על כן פתאם יבוא אידו פתע ישבר ואין מרפא׃ | 15 |
Therefore his destruction shall come suddenly; overthrow and irretrievable ruin.
שש הנה שנא יהוה ושבע תועבות נפשו׃ | 16 |
For he rejoices in all things which God hates, and he is ruined by reason of impurity of soul.
עינים רמות לשון שקר וידים שפכות דם נקי׃ | 17 |
The eye of the haughty, a tongue unjust, hands shedding the blood of the just;
לב חרש מחשבות און רגלים ממהרות לרוץ לרעה׃ | 18 |
and a heart devising evil thoughts, and feet hastening to do evil, —[are hateful to God].
יפיח כזבים עד שקר ומשלח מדנים בין אחים׃ | 19 |
An unjust witness kindles falsehoods, and brings on quarrels between brethren.
נצר בני מצות אביך ואל תטש תורת אמך׃ | 20 |
[My] son, keep the laws of thy father, and reject not the ordinances of thy mother:
קשרם על לבך תמיד ענדם על גרגרתך׃ | 21 |
but bind them upon thy soul continually, and hang them as a chain about thy neck.
בהתהלכך תנחה אתך בשכבך תשמר עליך והקיצות היא תשיחך׃ | 22 |
Whensoever thou walkest, lead this along and let it be with thee; that it may talk with thee when thou wakest.
כי נר מצוה ותורה אור ודרך חיים תוכחות מוסר׃ | 23 |
For the commandment of the law is a lamp and a light; a way of life; reproof also and correction:
לשמרך מאשת רע מחלקת לשון נכריה׃ | 24 |
to keep thee continually from a married woman, and from the calumny of a strange tongue.
אל תחמד יפיה בלבבך ואל תקחך בעפעפיה׃ | 25 |
Let not the desire of beauty overcome thee, neither be thou caught by thine eyes, neither be captivated with her eyelids.
כי בעד אשה זונה עד ככר לחם ואשת איש נפש יקרה תצוד׃ | 26 |
For the value of a harlot is as much as of one loaf; and a woman hunts for the precious souls of men.
היחתה איש אש בחיקו ובגדיו לא תשרפנה׃ | 27 |
Shall any one bind fire in his bosom, and not burn his garments?
אם יהלך איש על הגחלים ורגליו לא תכוינה׃ | 28 |
or will any one walk on coals of fire, and not burn his feet?
כן הבא אל אשת רעהו לא ינקה כל הנגע בה׃ | 29 |
So is he that goes in to a married woman; he shall not be held guiltless, neither any one that touches her.
לא יבוזו לגנב כי יגנוב למלא נפשו כי ירעב׃ | 30 |
It is not to be wondered at if one should be taken stealing, for he steals that when hungry he may satisfy his soul:
ונמצא ישלם שבעתים את כל הון ביתו יתן׃ | 31 |
but if he should be taken, he shall repay sevenfold, and shall deliver himself by giving all his goods.
נאף אשה חסר לב משחית נפשו הוא יעשנה׃ | 32 |
But the adulterer through want of sense procures destruction to his soul.
נגע וקלון ימצא וחרפתו לא תמחה׃ | 33 |
He endures both pain and disgrace, and his reproach shall never be wiped off.
כי קנאה חמת גבר ולא יחמול ביום נקם׃ | 34 |
For the soul of her husband is full of jealousy: he will not spare in the day of vengeance.
לא ישא פני כל כפר ולא יאבה כי תרבה שחד׃ | 35 |
He will not forego [his] enmity for any ransom: neither will he be reconciled for many gifts.