מִשְׁלֵי 5
| בני לחכמתי הקשיבה לתבונתי הט אזנך׃ | 1 |
Mein Sohn, merke auf meine Weisheit, neige dein Ohr zu meiner Einsicht,
| לשמר מזמות ודעת שפתיך ינצרו׃ | 2 |
um Besonnenheit zu beobachten, und damit deine Lippen Erkenntnis bewahren.
| כי נפת תטפנה שפתי זרה וחלק משמן חכה׃ | 3 |
Denn Honigseim träufeln die Lippen der Fremden, und glatter als Öl ist ihr Gaumen;
| ואחריתה מרה כלענה חדה כחרב פיות׃ | 4 |
aber ihr Letztes ist bitter wie Wermut, scharf wie ein zweischneidiges Schwert.
| רגליה ירדות מות שאול צעדיה יתמכו׃ (Sheol h7585) | 5 |
Ihre Füße steigen hinab zum Tode, an dem Scheol haften ihre Schritte. (Sheol h7585)
| ארח חיים פן תפלס נעו מעגלתיה לא תדע׃ | 6 |
Damit sie nicht den Weg des Lebens einschlage, schweifen ihre Bahnen, ohne daß sie es weiß.
| ועתה בנים שמעו לי ואל תסורו מאמרי פי׃ | 7 |
Nun denn, ihr Söhne, höret auf mich, und weichet nicht ab von den Worten meines Mundes!
| הרחק מעליה דרכך ואל תקרב אל פתח ביתה׃ | 8 |
Halte fern von ihr deinen Weg, und nahe nicht zu der Tür ihres Hauses:
| פן תתן לאחרים הודך ושנתיך לאכזרי׃ | 9 |
damit du nicht anderen deine Blüte gebest, und deine Jahre dem Grausamen;
| פן ישבעו זרים כחך ועצביך בבית נכרי׃ | 10 |
damit nicht Fremde sich sättigen an deinem Vermögen, und dein mühsam Erworbenes nicht komme in eines Ausländers Haus;
| ונהמת באחריתך בכלות בשרך ושארך׃ | 11 |
und du nicht stöhnest bei deinem Ende, wenn dein Fleisch und dein Leib dahinschwinden, und sagest:
| ואמרת איך שנאתי מוסר ותוכחת נאץ לבי׃ | 12 |
Wie habe ich die Unterweisung gehaßt, und mein Herz hat die Zucht verschmäht!
| ולא שמעתי בקול מורי ולמלמדי לא הטיתי אזני׃ | 13 |
Und ich habe nicht gehört auf die Stimme meiner Unterweiser, und mein Ohr nicht zugeneigt meinen Lehrern.
| כמעט הייתי בכל רע בתוך קהל ועדה׃ | 14 |
Wenig fehlte, so wäre ich in allem Bösen gewesen, inmitten der Versammlung und der Gemeinde.
| שתה מים מבורך ונזלים מתוך בארך׃ | 15 |
Trinke Wasser aus deiner Zisterne und Fließendes aus deinem Brunnen.
| יפוצו מעינתיך חוצה ברחבות פלגי מים׃ | 16 |
Mögen nach außen sich ergießen deine Quellen, deine Wasserbäche auf die Straßen.
| יהיו לך לבדך ואין לזרים אתך׃ | 17 |
Dir allein sollen sie gehören, und nicht Fremden mit dir.
| יהי מקורך ברוך ושמח מאשת נעורך׃ | 18 |
Deine Quelle sei gesegnet, und erfreue dich an dem Weibe deiner Jugend;
| אילת אהבים ויעלת חן דדיה ירוך בכל עת באהבתה תשגה תמיד׃ | 19 |
die liebliche Hindin und anmutige Gemse, ihre Brüste mögen dich berauschen zu aller Zeit, taumle stets in ihrer Liebe.
| ולמה תשגה בני בזרה ותחבק חק נכריה׃ | 20 |
Und warum solltest du, mein Sohn, an einer Fremden taumeln, und den Busen einer Fremden umarmen? -
| כי נכח עיני יהוה דרכי איש וכל מעגלתיו מפלס׃ | 21 |
Denn vor den Augen Jehovas sind eines jeden Wege, und alle seine Geleise wägt er ab.
| עוונותיו ילכדנו את הרשע ובחבלי חטאתו יתמך׃ | 22 |
Die eigenen Missetaten werden ihn, den Gesetzlosen, fangen, und in seiner Sünde Banden wird er festgehalten werden.
| הוא ימות באין מוסר וברב אולתו ישגה׃ | 23 |
Sterben wird er, weil ihm Zucht mangelt, und in der Größe seiner Torheit wird er dahintaumeln.
