מִשְׁלֵי 5
| בני לחכמתי הקשיבה לתבונתי הט אזנך׃ | 1 |
Mon fils, sois attentif à ma sagesse, Prête l’oreille à mon intelligence,
| לשמר מזמות ודעת שפתיך ינצרו׃ | 2 |
Afin que tu conserves la réflexion, Et que tes lèvres gardent la connaissance.
| כי נפת תטפנה שפתי זרה וחלק משמן חכה׃ | 3 |
Car les lèvres de l’étrangère distillent le miel, Et son palais est plus doux que l’huile;
| ואחריתה מרה כלענה חדה כחרב פיות׃ | 4 |
Mais à la fin elle est amère comme l’absinthe, Aiguë comme un glaive à deux tranchants.
| רגליה ירדות מות שאול צעדיה יתמכו׃ (Sheol h7585) | 5 |
Ses pieds descendent vers la mort, Ses pas atteignent le séjour des morts. (Sheol h7585)
| ארח חיים פן תפלס נעו מעגלתיה לא תדע׃ | 6 |
Afin de ne pas considérer le chemin de la vie, Elle est errante dans ses voies, elle ne sait où elle va.
| ועתה בנים שמעו לי ואל תסורו מאמרי פי׃ | 7 |
Et maintenant, mes fils, écoutez-moi, Et ne vous écartez pas des paroles de ma bouche.
| הרחק מעליה דרכך ואל תקרב אל פתח ביתה׃ | 8 |
Éloigne-toi du chemin qui conduit chez elle, Et ne t’approche pas de la porte de sa maison,
| פן תתן לאחרים הודך ושנתיך לאכזרי׃ | 9 |
De peur que tu ne livres ta vigueur à d’autres, Et tes années à un homme cruel;
| פן ישבעו זרים כחך ועצביך בבית נכרי׃ | 10 |
De peur que des étrangers ne se rassasient de ton bien, Et du produit de ton travail dans la maison d’autrui;
| ונהמת באחריתך בכלות בשרך ושארך׃ | 11 |
De peur que tu ne gémisses, près de ta fin, Quand ta chair et ton corps se consumeront,
| ואמרת איך שנאתי מוסר ותוכחת נאץ לבי׃ | 12 |
Et que tu ne dises: Comment donc ai-je pu haïr la correction, Et comment mon cœur a-t-il dédaigné la réprimande?
| ולא שמעתי בקול מורי ולמלמדי לא הטיתי אזני׃ | 13 |
Comment ai-je pu ne pas écouter la voix de mes maîtres, Ne pas prêter l’oreille à ceux qui m’instruisaient?
| כמעט הייתי בכל רע בתוך קהל ועדה׃ | 14 |
Peu s’en est fallu que je n’aie éprouvé tous les malheurs Au milieu du peuple et de l’assemblée.
| שתה מים מבורך ונזלים מתוך בארך׃ | 15 |
Bois les eaux de ta citerne, Les eaux qui sortent de ton puits.
| יפוצו מעינתיך חוצה ברחבות פלגי מים׃ | 16 |
Tes sources doivent-elles se répandre au-dehors? Tes ruisseaux doivent ils couler sur les places publiques?
| יהיו לך לבדך ואין לזרים אתך׃ | 17 |
Qu’ils soient pour toi seul, Et non pour des étrangers avec toi.
| יהי מקורך ברוך ושמח מאשת נעורך׃ | 18 |
Que ta source soit bénie, Et fais ta joie de la femme de ta jeunesse,
| אילת אהבים ויעלת חן דדיה ירוך בכל עת באהבתה תשגה תמיד׃ | 19 |
Biche des amours, gazelle pleine de grâce: Sois en tout temps enivré de ses charmes, Sans cesse épris de son amour.
| ולמה תשגה בני בזרה ותחבק חק נכריה׃ | 20 |
Et pourquoi, mon fils, serais-tu épris d’une étrangère, Et embrasserais-tu le sein d’une inconnue?
| כי נכח עיני יהוה דרכי איש וכל מעגלתיו מפלס׃ | 21 |
Car les voies de l’homme sont devant les yeux de l’Éternel, Qui observe tous ses sentiers.
| עוונותיו ילכדנו את הרשע ובחבלי חטאתו יתמך׃ | 22 |
Le méchant est pris dans ses propres iniquités, Il est saisi par les liens de son péché.
| הוא ימות באין מוסר וברב אולתו ישגה׃ | 23 |
Il mourra faute d’instruction, Il chancellera par l’excès de sa folie.
