מִשְׁלֵי 5

1 בני לחכמתי הקשיבה לתבונתי הט אזנך׃

My son, attend unto my wisdom; incline thine ear to my understanding:

2 לשמר מזמות ודעת שפתיך ינצרו׃

That thou mayest preserve discretion, and that thy lips may keep knowledge.

3 כי נפת תטפנה שפתי זרה וחלק משמן חכה׃

For the lips of a strange woman drop honey, and her mouth is smoother than oil:

4 ואחריתה מרה כלענה חדה כחרב פיות׃

But her latter end is bitter as wormwood, sharp as a two-edged sword.

5 רגליה ירדות מות שאול צעדיה יתמכו׃ (Sheol h7585)

Her feet go down to death; her steps take hold on Sheol; (Sheol h7585)

6 ארח חיים פן תפלס נעו מעגלתיה לא תדע׃

So that she findeth not the level path of life: her ways are unstable [and] she knoweth [it] not.

7 ועתה בנים שמעו לי ואל תסורו מאמרי פי׃

Now therefore, [my] sons, hearken unto me, and depart not from the words of my mouth.

8 הרחק מעליה דרכך ואל תקרב אל פתח ביתה׃

Remove thy way far from her, and come not nigh the door of her house:

9 פן תתן לאחרים הודך ושנתיך לאכזרי׃

Lest thou give thine honour unto others, and thy years unto the cruel:

10 פן ישבעו זרים כחך ועצביך בבית נכרי׃

Lest strangers be filled with thy strength; and thy labours [be] in the house of an alien;

11 ונהמת באחריתך בכלות בשרך ושארך׃

And thou mourn at thy latter end, when thy flesh and thy body are consumed,

12 ואמרת איך שנאתי מוסר ותוכחת נאץ לבי׃

And say, How have I hated instruction, and my heart despised reproof;

13 ולא שמעתי בקול מורי ולמלמדי לא הטיתי אזני׃

Neither have I obeyed the voice of my teachers, nor inclined mine ear to them that instructed me!

14 כמעט הייתי בכל רע בתוך קהל ועדה׃

I was well nigh in all evil in the midst of the congregation and assembly.

15 שתה מים מבורך ונזלים מתוך בארך׃

Drink waters out of thine own cistern, and running waters out of thine own well.

16 יפוצו מעינתיך חוצה ברחבות פלגי מים׃

Should thy springs be dispersed abroad, and rivers of water in the streets?

17 יהיו לך לבדך ואין לזרים אתך׃

Let them be for thyself alone, and not for strangers with thee.

18 יהי מקורך ברוך ושמח מאשת נעורך׃

Let thy fountain be blessed; and rejoice in the wife of thy youth.

19 אילת אהבים ויעלת חן דדיה ירוך בכל עת באהבתה תשגה תמיד׃

[As] a loving hind and a pleasant doe, let her breasts satisfy thee at all times; and be thou ravished always with her love.

20 ולמה תשגה בני בזרה ותחבק חק נכריה׃

For why shouldest thou, my son, be ravished with a strange woman, and embrace the bosom of a stranger?

21 כי נכח עיני יהוה דרכי איש וכל מעגלתיו מפלס׃

For the ways of man are before the eyes of the LORD, and he maketh level all his paths.

22 עוונותיו ילכדנו את הרשע ובחבלי חטאתו יתמך׃

His own iniquities shall take the wicked, and he shall be holden with the cords of his sin.

23 הוא ימות באין מוסר וברב אולתו ישגה׃

He shall die for lack of instruction; and in the greatness of his folly he shall go astray.