מִשְׁלֵי 5
| בני לחכמתי הקשיבה לתבונתי הט אזנך׃ | 1 |
Mærk dig, min Søn, min Visdom, bøj til min Indsigt dit Øre,
| לשמר מזמות ודעת שפתיך ינצרו׃ | 2 |
at Kløgt må våge øver dig, Læbernes kundskab vare på dig.
| כי נפת תטפנה שפתי זרה וחלק משמן חכה׃ | 3 |
Thi af Honning drypper den fremmedes Læber, glattere end Olie er hendes Gane;
| ואחריתה מרה כלענה חדה כחרב פיות׃ | 4 |
men til sidst er hun besk som Malurt, hvas som tveægget Sværd;
| רגליה ירדות מות שאול צעדיה יתמכו׃ (Sheol h7585) | 5 |
hendes Fødder styrer nedad mod Døden, til Dødsriget stunder hendes Fjed; (Sheol h7585)
| ארח חיים פן תפלס נעו מעגלתיה לא תדע׃ | 6 |
hun følger ej Livets Vej, hendes Spor er bugtet, hun ved det ikke.
| ועתה בנים שמעו לי ואל תסורו מאמרי פי׃ | 7 |
Hør mig da nu, min Søn, vig ikke fra min Munds Ord!
| הרחק מעליה דרכך ואל תקרב אל פתח ביתה׃ | 8 |
Lad din Vej være langt fra hende, kom ej hendes Husdør nær,
| פן תתן לאחרים הודך ושנתיך לאכזרי׃ | 9 |
at du ikke må give andre din Ære, en grusom Mand dine År.
| פן ישבעו זרים כחך ועצביך בבית נכרי׃ | 10 |
at ikke dit Gods skal mætte fremmede, din Vinding ende i Andenmands Hus,
| ונהמת באחריתך בכלות בשרך ושארך׃ | 11 |
så du gribes af Anger til sidst, når dit Kød og Huld svinder hen,
| ואמרת איך שנאתי מוסר ותוכחת נאץ לבי׃ | 12 |
og du siger: "Ak, at jeg hadede Tugt, at mit Hjerte lod hånt om Revselse,
| ולא שמעתי בקול מורי ולמלמדי לא הטיתי אזני׃ | 13 |
så jeg ikke lød mine Læreres Røst, ej bøjed mit Øre til dem, som lærte mig!
| כמעט הייתי בכל רע בתוך קהל ועדה׃ | 14 |
Nær var jeg kommet i alskens Ulykke midt i Forsamling og Menighed!"
| שתה מים מבורך ונזלים מתוך בארך׃ | 15 |
Drik Vand af din egen Cisterne og rindende Vand af din Brønd;
| יפוצו מעינתיך חוצה ברחבות פלגי מים׃ | 16 |
lad ej dine Kilder flyde på Gaden, ej dine Bække på Torvene!
| יהיו לך לבדך ואין לזרים אתך׃ | 17 |
Dig skal de tilhøre, dig alene, ingen fremmed ved Siden af dig!
| יהי מקורך ברוך ושמח מאשת נעורך׃ | 18 |
Velsignet være dit Væld, og glæd dig ved din Ungdoms Hustru,
| אילת אהבים ויעלת חן דדיה ירוך בכל עת באהבתה תשגה תמיד׃ | 19 |
den elskelige Hind, den yndige Gazel; hendes Elskov fryde dig stedse, berus dig altid i hendes Kærlighed!
| ולמה תשגה בני בזרה ותחבק חק נכריה׃ | 20 |
Hvi beruser du dig, min Søn, i en fremmed og tager en andens Hustru i Favn?
| כי נכח עיני יהוה דרכי איש וכל מעגלתיו מפלס׃ | 21 |
Thi for HERRENs Øjne er Menneskets Veje, grant følger han alle dets Spor;
| עוונותיו ילכדנו את הרשע ובחבלי חטאתו יתמך׃ | 22 |
den gudløse fanges af egen Brøde og holdes fast i Syndens Reb;
| הוא ימות באין מוסר וברב אולתו ישגה׃ | 23 |
han dør af Mangel på Tugt, går til ved sin store Dårskab.
