מִשְׁלֵי 5
| בני לחכמתי הקשיבה לתבונתי הט אזנך׃ | 1 |
Min Søn! giv Agt paa min Visdom; bøj dit Øre til min Indsigt;
| לשמר מזמות ודעת שפתיך ינצרו׃ | 2 |
at du maa gemme kloge Raad, og at dine Læber maa bevare Kundskab.
| כי נפת תטפנה שפתי זרה וחלק משמן חכה׃ | 3 |
Thi med Honning dryppe den fremmede Kvindes Læber, og glattere end Olie er hendes Gane.
| ואחריתה מרה כלענה חדה כחרב פיות׃ | 4 |
Men paa det sidste er hun besk som Malurt, hvas som et tveægget Sværd.
| רגליה ירדות מות שאול צעדיה יתמכו׃ (Sheol h7585) | 5 |
Hendes Fødder gaa nedad til Døden, hendes Skridt stunde imod Dødsriget. (Sheol h7585)
| ארח חיים פן תפלס נעו מעגלתיה לא תדע׃ | 6 |
For at hun ikke skal tænke over Livets Sti, ere hendes Veje ustadige, uden at hun ved det.
| ועתה בנים שמעו לי ואל תסורו מאמרי פי׃ | 7 |
Saa hører mig nu, I Børn! og viger ikke fra min Munds Ord.
| הרחק מעליה דרכך ואל תקרב אל פתח ביתה׃ | 8 |
Lad din Vej være langt fra hende, og nærm dig ikke Døren til hendes Hus,
| פן תתן לאחרים הודך ושנתיך לאכזרי׃ | 9 |
at du ikke skal give andre din Ære og en grusom Herre dine Aar;
| פן ישבעו זרים כחך ועצביך בבית נכרי׃ | 10 |
at fremmede ikke skulle mættes af din Formue, og alt, hvad du har arbejdet for, komme i anden Mands Hus;
| ונהמת באחריתך בכלות בשרך ושארך׃ | 11 |
saa at du skal hyle; paa det sidste, naar dit Kød og dit Huld tæres hen,
| ואמרת איך שנאתי מוסר ותוכחת נאץ לבי׃ | 12 |
og sige: Hvorledes har jeg dog kunnet hade Undervisning og mit Hjerte kunnet foragte Revselse?
| ולא שמעתי בקול מורי ולמלמדי לא הטיתי אזני׃ | 13 |
saa at jeg ikke hørte paa mine Læbers Røst, ej heller bøjede mit Øre til dem, som underviste mig.
| כמעט הייתי בכל רע בתוך קהל ועדה׃ | 14 |
Nær var jeg kommen i al Ulykke midt i Forsamlingen og Menigheden.
| שתה מים מבורך ונזלים מתוך בארך׃ | 15 |
Drik Vand af din egen Brønd og frisk Vand af din egen Kilde!
| יפוצו מעינתיך חוצה ברחבות פלגי מים׃ | 16 |
Skulde vel dine Kilder flyde udenfor, dine Vandbække ud paa Gaderne?
| יהיו לך לבדך ואין לזרים אתך׃ | 17 |
Lad dem høre dig til, dig alene, og ikke de fremmede tillige med dig.
| יהי מקורך ברוך ושמח מאשת נעורך׃ | 18 |
Din Kilde være velsignet, og glæd dig ved din Ungdoms Hustru,
| אילת אהבים ויעלת חן דדיה ירוך בכל עת באהבתה תשגה תמיד׃ | 19 |
en elskelig Hind og en yndig Stenged; hendes Barm beruse dig stedse, i hendes Kærlighed sværme du alle Tider.
| ולמה תשגה בני בזרה ותחבק חק נכריה׃ | 20 |
Hvorfor vil du, min Søn! sværme for en fremmed Kvinde og favne en anden Kvindes Barm?
| כי נכח עיני יהוה דרכי איש וכל מעגלתיו מפלס׃ | 21 |
Thi en Mands Veje ere for Herrens Øjne, og han vejer alle hans Skridt.
| עוונותיו ילכדנו את הרשע ובחבלי חטאתו יתמך׃ | 22 |
Den ugudeliges Misgerninger skulle gribe ham selv, og han skal holdes fast i sin Synds Snorer.
| הוא ימות באין מוסר וברב אולתו ישגה׃ | 23 |
Han skal dø, fordi han ikke vilde lade sig undervise, og han skal tumle om for sin Daarligheds Skyld.
