מִשְׁלֵי 31

1 דברי למואל מלך משא אשר יסרתו אמו׃

דִּבְרֵי לְמוּאֵל מֶלֶךְ מַשָּׂא אֲֽשֶׁר־יִסְּרַתּוּ אִמּֽוֹ׃

2 מה ברי ומה בר בטני ומה בר נדרי׃

מַה־בְּרִי וּמַֽה־בַּר־בִּטְנִי וּמֶה בַּר־נְדָרָֽי׃

3 אל תתן לנשים חילך ודרכיך למחות מלכין׃

אַל־תִּתֵּן לַנָּשִׁים חֵילֶךָ וּדְרָכֶיךָ לַֽמְחוֹת מְלָכִֽין׃

4 אל למלכים למואל אל למלכים שתו יין ולרוזנים או שכר׃

אַל לַֽמְלָכִים ׀ לְֽמוֹאֵל אַל לַֽמְלָכִים שְׁתוֹ־יָיִן וּלְרוֹזְנִים (או) [אֵי] שֵׁכָֽר׃

5 פן ישתה וישכח מחקק וישנה דין כל בני עני׃

פֶּן־יִשְׁתֶּה וְיִשְׁכַּח מְחֻקָּק וִישַׁנֶּה דִּין כׇּל־בְּנֵי־עֹֽנִי׃

6 תנו שכר לאובד ויין למרי נפש׃

תְּנוּ־שֵׁכָר לְאוֹבֵד וְיַיִן לְמָרֵי נָֽפֶשׁ׃

7 ישתה וישכח רישו ועמלו לא יזכר עוד׃

יִשְׁתֶּה וְיִשְׁכַּח רִישׁוֹ וַעֲמָלוֹ לֹא יִזְכׇּר־עֽוֹד׃

8 פתח פיך לאלם אל דין כל בני חלוף׃

פְּתַח־פִּיךָ לְאִלֵּם אֶל־דִּין כׇּל־בְּנֵי חֲלֽוֹף׃

9 פתח פיך שפט צדק ודין עני ואביון׃

פְּתַח־פִּיךָ שְׁפׇט־צֶדֶק וְדִין עָנִי וְאֶבְיֽוֹן׃

10 אשת חיל מי ימצא ורחק מפנינים מכרה׃

אֵֽשֶׁת־חַיִל מִי יִמְצָא וְרָחֹק מִפְּנִינִים מִכְרָֽהּ׃

11 בטח בה לב בעלה ושלל לא יחסר׃

בָּטַח בָּהּ לֵב בַּעְלָהּ וְשָׁלָל לֹא יֶחְסָֽר׃

12 גמלתהו טוב ולא רע כל ימי חייה׃

גְּמָלַתְהוּ טוֹב וְלֹא־רָע כֹּל יְמֵי חַיֶּֽיהָ׃

13 דרשה צמר ופשתים ותעש בחפץ כפיה׃

דָּרְשָׁה צֶמֶר וּפִשְׁתִּים וַתַּעַשׂ בְּחֵפֶץ כַּפֶּֽיהָ׃

14 היתה כאניות סוחר ממרחק תביא לחמה׃

הָיְתָה כׇּאֳנִיּוֹת סוֹחֵר מִמֶּרְחָק תָּבִיא לַחְמָֽהּ׃

15 ותקם בעוד לילה ותתן טרף לביתה וחק לנערתיה׃

וַתָּקׇם ׀ בְּעוֹד לַיְלָה וַתִּתֵּן טֶרֶף לְבֵיתָהּ וְחֹק לְנַעֲרֹתֶֽיהָ׃

16 זממה שדה ותקחהו מפרי כפיה נטע כרם׃

זָֽמְמָה שָׂדֶה וַתִּקָּחֵהוּ מִפְּרִי כַפֶּיהָ (נטע) [נָטְעָה] כָּֽרֶם׃

17 חגרה בעוז מתניה ותאמץ זרעותיה׃

חָֽגְרָה בְעוֹז מׇתְנֶיהָ וַתְּאַמֵּץ זְרוֹעֹתֶֽיהָ׃

18 טעמה כי טוב סחרה לא יכבה בליל נרה׃

טָעֲמָה כִּי־טוֹב סַחְרָהּ לֹא־יִכְבֶּה (בליל) [בַלַּיְלָה] נֵרָֽהּ׃

19 ידיה שלחה בכישור וכפיה תמכו פלך׃

יָדֶיהָ שִׁלְּחָה בַכִּישׁוֹר וְכַפֶּיהָ תָּמְכוּ פָֽלֶךְ׃

20 כפה פרשה לעני וידיה שלחה לאביון׃

כַּפָּהּ פָּֽרְשָׂה לֶעָנִי וְיָדֶיהָ שִׁלְּחָה לָאֶבְיֽוֹן׃

21 לא תירא לביתה משלג כי כל ביתה לבש שנים׃

לֹא־תִירָא לְבֵיתָהּ מִשָּׁלֶג כִּי כׇל־בֵּיתָהּ לָבֻשׁ שָׁנִֽים׃

22 מרבדים עשתה לה שש וארגמן לבושה׃

מַרְבַדִּים עָֽשְׂתָה־לָּהּ שֵׁשׁ וְאַרְגָּמָן לְבוּשָֽׁהּ׃

23 נודע בשערים בעלה בשבתו עם זקני ארץ׃

נוֹדָע בַּשְּׁעָרִים בַּעְלָהּ בְּשִׁבְתּוֹ עִם־זִקְנֵי־אָֽרֶץ׃

24 סדין עשתה ותמכר וחגור נתנה לכנעני׃

סָדִין עָשְׂתָה וַתִּמְכֹּר וַחֲגוֹר נָתְנָה לַֽכְּנַעֲנִֽי׃

25 עז והדר לבושה ותשחק ליום אחרון׃

עֹז־וְהָדָר לְבוּשָׁהּ וַתִּשְׂחַק לְיוֹם אַחֲרֽוֹן׃

26 פיה פתחה בחכמה ותורת חסד על לשונה׃

פִּיהָ פָּתְחָה בְחׇכְמָה וְתוֹרַת חֶסֶד עַל־לְשׁוֹנָֽהּ׃

27 צופיה הליכות ביתה ולחם עצלות לא תאכל׃

צוֹפִיָּה (הילכות) [הֲלִיכוֹת] בֵּיתָהּ וְלֶחֶם עַצְלוּת לֹא תֹאכֵֽל׃

28 קמו בניה ויאשרוה בעלה ויהללה׃

קָמוּ בָנֶיהָ וַֽיְאַשְּׁרוּהָ בַּעְלָהּ וַֽיְהַלְלָֽהּ׃

29 רבות בנות עשו חיל ואת עלית על כלנה׃

רַבּוֹת בָּנוֹת עָשׂוּ חָיִל וְאַתְּ עָלִית עַל־כֻּלָּֽנָה׃

30 שקר החן והבל היפי אשה יראת יהוה היא תתהלל׃

שֶׁקֶר הַחֵן וְהֶבֶל הַיֹּפִי אִשָּׁה יִרְאַת־יְהֹוָה הִיא תִתְהַלָּֽל׃

31 תנו לה מפרי ידיה ויהללוה בשערים מעשיה׃

תְּנוּ־לָהּ מִפְּרִי יָדֶיהָ וִיהַלְלוּהָ בַשְּׁעָרִים מַֽעֲשֶֽׂיהָ׃