מִשְׁלֵי 31
| דברי למואל מלך משא אשר יסרתו אמו׃ | 1 |
Kong Lemuel af Massas Ord; som hans Moder tugtede ham med.
| מה ברי ומה בר בטני ומה בר נדרי׃ | 2 |
Hvad, Lemuel, min Søn, min førstefødte, hvad skal jeg sige dig, hvad, mit Moderlivs Søn, hvad, mine Løfters Søn?
| אל תתן לנשים חילך ודרכיך למחות מלכין׃ | 3 |
Giv ikke din Kraft til Kvinder, din Kærlighed til dem, der ødelægger Konger.
| אל למלכים למואל אל למלכים שתו יין ולרוזנים או שכר׃ | 4 |
Det klæder ej Konger, Lemuel, det klæder ej Konger at drikke Vin eller Fyrster at kræve stærke Drikke,
| פן ישתה וישכח מחקק וישנה דין כל בני עני׃ | 5 |
at de ikke skal drikke og glemme Vedtægt og bøje Retten for alle arme.
| תנו שכר לאובד ויין למרי נפש׃ | 6 |
Giv den segnende stærke Drikke, og giv den mismodige Vin;
| ישתה וישכח רישו ועמלו לא יזכר עוד׃ | 7 |
lad ham drikke og glemme sin Fattigdom, ej mer ihukomme sin Møje.
| פתח פיך לאלם אל דין כל בני חלוף׃ | 8 |
Luk Munden op for den stumme, for alle lidendes Sag;
| פתח פיך שפט צדק ודין עני ואביון׃ | 9 |
luk Munden op og døm retfærdigt, skaf den arme og fattige Ret!
| אשת חיל מי ימצא ורחק מפנינים מכרה׃ | 10 |
Hvo finder en duelig Hustru? Hendes Værd staar langt over Perlers.
| בטח בה לב בעלה ושלל לא יחסר׃ | 11 |
Hendes Husbonds Hjerte stoler paa hende, paa Vinding skorter det ikke.
| גמלתהו טוב ולא רע כל ימי חייה׃ | 12 |
Hun gør ham godt og intet ondt alle sine Levedage.
| דרשה צמר ופשתים ותעש בחפץ כפיה׃ | 13 |
Hun sørger for Uld og Hør, hun bruger sine Hænder med Lyst.
| היתה כאניות סוחר ממרחק תביא לחמה׃ | 14 |
Hun er som en Købmands Skibe, sin Føde henter hun langvejs fra.
| ותקם בעוד לילה ותתן טרף לביתה וחק לנערתיה׃ | 15 |
Endnu før Dag staar hun op og giver Huset Mad, sine Piger deres tilmaalte Del.
| זממה שדה ותקחהו מפרי כפיה נטע כרם׃ | 16 |
Hun tænker paa en Mark og faar den, hun planter en Vingaard, for hvad hun har tjent.
| חגרה בעוז מתניה ותאמץ זרעותיה׃ | 17 |
Hun bælter sin Hofte med Kraft, lægger Styrke i sine Arme.
| טעמה כי טוב סחרה לא יכבה בליל נרה׃ | 18 |
Hun skønner, hendes Husholdning lykkes, hendes Lampe gaar ikke ud om Natten.
| ידיה שלחה בכישור וכפיה תמכו פלך׃ | 19 |
Hun rækker sine Hænder mod Rokken, Fingrene tager om Tenen.
| כפה פרשה לעני וידיה שלחה לאביון׃ | 20 |
Hun rækker sin Haand til den arme, rækker Armene ud til den fattige.
| לא תירא לביתה משלג כי כל ביתה לבש שנים׃ | 21 |
Af Sne har hun intet at frygte for sit Hus, thi hele hendes Hus er klædt i Skarlagen.
| מרבדים עשתה לה שש וארגמן לבושה׃ | 22 |
Tæpper laver hun sig, hun er klædt i Byssus og Purpur.
| נודע בשערים בעלה בשבתו עם זקני ארץ׃ | 23 |
Hendes Husbond er kendt i Portene, naar han sidder blandt Landets Ældste.
| סדין עשתה ותמכר וחגור נתנה לכנעני׃ | 24 |
Hun væver Linned til Salg og sælger Bælter til Kræmmeren.
| עז והדר לבושה ותשחק ליום אחרון׃ | 25 |
Klædt i Styrke og Hæder gaar hun Morgendagen i Møde med Smil.
| פיה פתחה בחכמה ותורת חסד על לשונה׃ | 26 |
Hun aabner Munden med Visdom, med mild Vejledning paa Tungen.
| צופיה הליכות ביתה ולחם עצלות לא תאכל׃ | 27 |
Hun vaager over Husets Gænge og spiser ej Ladheds Brød.
| קמו בניה ויאשרוה בעלה ויהללה׃ | 28 |
Hendes Sønner staar frem og giver hende Pris, hendes Husbond synger hendes Lov:
| רבות בנות עשו חיל ואת עלית על כלנה׃ | 29 |
»Mange duelige Kvinder findes, men du staar over dem alle!«
| שקר החן והבל היפי אשה יראת יהוה היא תתהלל׃ | 30 |
Ynde er Svig og Skønhed Skin; en Kvinde, som frygter HERREN, skal roses.
| תנו לה מפרי ידיה ויהללוה בשערים מעשיה׃ | 31 |
Lad hende faa sine Hænders Frugt, hendes Gerninger synger hendes Lov i Portene.
