מִשְׁלֵי 27
| אל תתהלל ביום מחר כי לא תדע מה ילד יום׃ | 1 |
Ne te félicite pas du jour de demain, car tu ne sais ce que peut apporter chaque jour.
| יהללך זר ולא פיך נכרי ואל שפתיך׃ | 2 |
Qu’un autre fasse ton éloge et non ta propre bouche; un étrangers et non tes lèvres à toi.
| כבד אבן ונטל החול וכעס אויל כבד משניהם׃ | 3 |
Lourde est la pierre, pesant le sable; mais le dépit d’un sot pèse plus lourd que les deux.
| אכזריות חמה ושטף אף ומי יעמד לפני קנאה׃ | 4 |
Cruelle est la colère, violent le courroux; mais qui peut tenir devant la jalousie?
| טובה תוכחת מגלה מאהבה מסתרת׃ | 5 |
Mieux vaut une réprimande ouverte qu’une amitié qui se dérobe.
| נאמנים פצעי אוהב ונעתרות נשיקות שונא׃ | 6 |
Les blessures faites par un ami sont preuve d’affection, un ennemi est prodigue de caresses.
| נפש שבעה תבוס נפת ונפש רעבה כל מר מתוק׃ | 7 |
La satiété fait fi du miel; la faim trouve doux ce qui est amer.
| כצפור נודדת מן קנה כן איש נודד ממקומו׃ | 8 |
Comme l’oiseau qui erre loin de son nid, tel est l’homme qui erre loin de son pays.
| שמן וקטרת ישמח לב ומתק רעהו מעצת נפש׃ | 9 |
Huile et parfum réjouissent le cœur; de même la bonté suave d’un ami qui donne de sincères conseils.
| רעך ורעה אביך אל תעזב ובית אחיך אל תבוא ביום אידך טוב שכן קרוב מאח רחוק׃ | 10 |
N’Abandonne ni ton ami ni l’ami de ton père, ne franchis pas le seuil de ton frère au jour de ton malheur; mieux vaut un voisin qui est près de toi qu’un frère qui se tient à l’écart.
| חכם בני ושמח לבי ואשיבה חרפי דבר׃ | 11 |
Sois sage, mon fils, tu réjouiras mon cœur, et j’aurai de quoi répliquer à qui m’insulte.
| ערום ראה רעה נסתר פתאים עברו נענשו׃ | 12 |
L’Homme avisé aperçoit le danger et se met à l’abri; les niais passent outre et en pâtissent.
| קח בגדו כי ערב זר ובעד נכריה חבלהו׃ | 13 |
Il s’est porté garant pour un autre: saisis son vêtement; il a cautionné une étrangère: nantis-toi de son gage!
| מברך רעהו בקול גדול בבקר השכים קללה תחשב לו׃ | 14 |
Assourdir de grand matin son prochain par de bruyants saluts, c’est comme si on lui disait des injures.
| דלף טורד ביום סגריר ואשת מדונים נשתוה׃ | 15 |
Une gouttière qui se déverse par un jour d’orage et une femme acariâtre, c’est tout un.
| צפניה צפן רוח ושמן ימינו יקרא׃ | 16 |
Vouloir la retenir, c’est retenir le vent ou recueillir de l’huile dans sa main.
| ברזל בברזל יחד ואיש יחד פני רעהו׃ | 17 |
Le fer devient poli au contact du fer et l’homme au contact de son prochain.
| נצר תאנה יאכל פריה ושמר אדניו יכבד׃ | 18 |
Qui veille sur le figuier jouira de ses fruits qui veine sur son maître recueillera de l’honneur.
| כמים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם׃ | 19 |
Comme dans l’eau le visage répond au visage, ainsi chez les hommes les cœurs se répondent.
| שאול ואבדה לא תשבענה ועיני האדם לא תשבענה׃ (Sheol h7585) | 20 |
Cheol et abîme sont insatiables; les yeux de l’homme le sont également. (Sheol h7585)
| מצרף לכסף וכור לזהב ואיש לפי מהללו׃ | 21 |
La fournaise, pour l’argent, le creuset pour l’or, et l’homme est prisé d’après sa réputation.
| אם תכתוש את האויל במכתש בתוך הריפות בעלי לא תסור מעליו אולתו׃ | 22 |
Tu broierais le sot dans un mortier avec le pilon, comme on fait des graines, que sa sottise ne se détacherait pas de lui.
| ידע תדע פני צאנך שית לבך לעדרים׃ | 23 |
Tâche de bien connaître l’état de tes brebis, porte ton attention sur tes troupeaux.
| כי לא לעולם חסן ואם נזר לדור דור׃ | 24 |
Car les biens ne dureront pas toujours: les dignités se transmettent-elles de génération en génération?
| גלה חציר ונראה דשא ונאספו עשבות הרים׃ | 25 |
Que la végétation se fasse jour, que la verdure apparaisse, que les herbes des hauteurs soient recueillies,
| כבשים ללבושך ומחיר שדה עתודים׃ | 26 |
et tu auras des brebis pour te vêtir, des béliers pour payer le prix d’un champ,
| ודי חלב עזים ללחמך ללחם ביתך וחיים לנערותיך׃ | 27 |
du lait de chèvres en abondance, pour te nourrir toi et ta famille et faire vivre tes domestiques.
