מִשְׁלֵי 26
| כשלג בקיץ וכמטר בקציר כן לא נאוה לכסיל כבוד׃ | 1 |
As snow in summer, and as rain in harvest, so honour is not seemly for a fool.
| כצפור לנוד כדרור לעוף כן קללת חנם לא תבא׃ | 2 |
As the wandering sparrow, as the flying swallow, so the curse that is causeless shall come home.
| שוט לסוס מתג לחמור ושבט לגו כסילים׃ | 3 |
A whip for the horse, a bridle for the ass, and a rod for the back of fools.
| אל תען כסיל כאולתו פן תשוה לו גם אתה׃ | 4 |
Answer not a fool according to his folly, lest thou also be like unto him.
| ענה כסיל כאולתו פן יהיה חכם בעיניו׃ | 5 |
Answer a fool according to his folly, lest he be wise in his own eyes.
| מקצה רגלים חמס שתה שלח דברים ביד כסיל׃ | 6 |
He that sendeth a message by the hand of a fool cutteth off his own feet, and drinketh damage.
| דליו שקים מפסח ומשל בפי כסילים׃ | 7 |
The legs hang limp from the lame; so is a parable in the mouth of fools.
| כצרור אבן במרגמה כן נותן לכסיל כבוד׃ | 8 |
As a small stone in a heap of stones, so is he that giveth honour to a fool.
| חוח עלה ביד שכור ומשל בפי כסילים׃ | 9 |
As a thorn that cometh into the hand of a drunkard, so is a parable in the mouth of fools.
| רב מחולל כל ושכר כסיל ושכר עברים׃ | 10 |
A master performeth all things; but he that stoppeth a fool is as one that stoppeth a flood.
| ככלב שב על קאו כסיל שונה באולתו׃ | 11 |
As a dog that returneth to his vomit, so is a fool that repeateth his folly.
| ראית איש חכם בעיניו תקוה לכסיל ממנו׃ | 12 |
Seest thou a man wise in his own eyes? there is more hope of a fool than of him.
| אמר עצל שחל בדרך ארי בין הרחבות׃ | 13 |
The sluggard saith: 'There is a lion in the way; yea, a lion is in the streets.'
| הדלת תסוב על צירה ועצל על מטתו׃ | 14 |
The door is turning upon its hinges, and the sluggard is still upon his bed.
| טמן עצל ידו בצלחת נלאה להשיבה אל פיו׃ | 15 |
The sluggard burieth his hand in the dish; it wearieth him to bring it back to his mouth.
| חכם עצל בעיניו משבעה משיבי טעם׃ | 16 |
The sluggard is wiser in his own eyes than seven men that give wise answer.
| מחזיק באזני כלב עבר מתעבר על ריב לא לו׃ | 17 |
He that passeth by, and meddleth with strife not his own, is like one that taketh a dog by the ears.
| כמתלהלה הירה זקים חצים ומות׃ | 18 |
As a madman who casteth firebrands, arrows, and death;
| כן איש רמה את רעהו ואמר הלא משחק אני׃ | 19 |
So is the man that deceiveth his neighbour, and saith: 'Am not I in sport?'
| באפס עצים תכבה אש ובאין נרגן ישתק מדון׃ | 20 |
Where no wood is, the fire goeth out; and where there is no whisperer, contention ceaseth.
| פחם לגחלים ועצים לאש ואיש מדונים לחרחר ריב׃ | 21 |
As coals are to burning coals, and wood to fire; so is a contentious man to kindle strife.
| דברי נרגן כמתלהמים והם ירדו חדרי בטן׃ | 22 |
The words of a whisperer are as dainty morsels, and they go down into the innermost parts of the body.
| כסף סיגים מצפה על חרש שפתים דלקים ולב רע׃ | 23 |
Burning lips and a wicked heart are like an earthen vessel overlaid with silver dross.
| בשפתו ינכר שונא ובקרבו ישית מרמה׃ | 24 |
He that hateth dissembleth with his lips, but he layeth up deceit within him.
| כי יחנן קולו אל תאמן בו כי שבע תועבות בלבו׃ | 25 |
When he speaketh fair, believe him not; for there are seven abominations in his heart.
| תכסה שנאה במשאון תגלה רעתו בקהל׃ | 26 |
Though his hatred be concealed with deceit, his wickedness shall be revealed before the congregation.
| כרה שחת בה יפל וגלל אבן אליו תשוב׃ | 27 |
Whoso diggeth a pit shall fall therein; and he that rolleth a stone, it shall return upon him.
| לשון שקר ישנא דכיו ופה חלק יעשה מדחה׃ | 28 |
A lying tongue hateth those that are crushed by it; and a flattering mouth worketh ruin.
