< מִשְׁלֵי 25 >
גם אלה משלי שלמה אשר העתיקו אנשי חזקיה מלך יהודה׃ | 1 |
Hae quoque parabolae Salomonis, quas transtulerunt viri Ezechiae regis Iuda.
כבד אלהים הסתר דבר וכבד מלכים חקר דבר׃ | 2 |
Gloria Dei est celare verbum, et gloria regum investigare sermonem.
שמים לרום וארץ לעמק ולב מלכים אין חקר׃ | 3 |
Caelum sursum, et terra deorsum, et cor regum inscrutabile.
הגו סיגים מכסף ויצא לצרף כלי׃ | 4 |
Aufer rubiginem de argento, et egredietur vas purissimum:
הגו רשע לפני מלך ויכון בצדק כסאו׃ | 5 |
Aufer impietatem de vultu regis, et firmabitur iustitia thronus eius.
אל תתהדר לפני מלך ובמקום גדלים אל תעמד׃ | 6 |
Ne gloriosus appareas coram rege, et in loco magnorum ne steteris.
כי טוב אמר לך עלה הנה מהשפילך לפני נדיב אשר ראו עיניך׃ | 7 |
Melius est enim ut dicatur tibi: Ascende huc; quam ut humilieris coram principe.
אל תצא לרב מהר פן מה תעשה באחריתה בהכלים אתך רעך׃ | 8 |
Quae viderunt oculi tui, ne proferas in iurgio cito: ne postea emendare non possis, cum dehonestaveris amicum tuum.
ריבך ריב את רעך וסוד אחר אל תגל׃ | 9 |
Causam tuam tracta cum amico tuo, et secretum extraneo ne reveles:
פן יחסדך שמע ודבתך לא תשוב׃ | 10 |
ne forte insultet tibi cum audierit, et exprobrare non cesset. Gratia et amicitia liberant: quas tibi serva, ne exprobrabilis fias.
תפוחי זהב במשכיות כסף דבר דבר על אפניו׃ | 11 |
Mala aurea in lectis argenteis, qui loquitur verbum in tempore suo.
נזם זהב וחלי כתם מוכיח חכם על אזן שמעת׃ | 12 |
Inauris aurea, et margaritum fulgens, qui arguit sapientem, et aurem obedientem.
כצנת שלג ביום קציר ציר נאמן לשלחיו ונפש אדניו ישיב׃ | 13 |
Sicut frigus nivis in die messis, ita legatus fidelis ei, qui misit eum, animam ipsius requiescere facit.
נשיאים ורוח וגשם אין איש מתהלל במתת שקר׃ | 14 |
Nubes, et ventus, et pluviae non sequentes, vir gloriosus, et promissa non complens.
בארך אפים יפתה קצין ולשון רכה תשבר גרם׃ | 15 |
Patientia lenietur princeps, et lingua mollis confringet duritiam.
דבש מצאת אכל דיך פן תשבענו והקאתו׃ | 16 |
Mel invenisti, comede quod sufficit tibi, ne forte satiatus evomas illud.
הקר רגלך מבית רעך פן ישבעך ושנאך׃ | 17 |
Subtrahe pedem tuum de domo proximi tui, nequando satiatus oderit te.
מפיץ וחרב וחץ שנון איש ענה ברעהו עד שקר׃ | 18 |
Iaculum, et gladius, et sagitta acuta, homo qui loquitur contra proximum suum falsum testimonium.
שן רעה ורגל מועדת מבטח בוגד ביום צרה׃ | 19 |
Dens putridus, et pes lassus, qui sperat super infideli in die angustiae,
מעדה בגד ביום קרה חמץ על נתר ושר בשרים על לב רע׃ | 20 |
et amittit pallium in die frigoris. Acetum in nitro, qui cantat carmina cordi pessimo. Sicut tinea vestimento, et vermis ligno: ita tristitia viri nocet cordi.
אם רעב שנאך האכלהו לחם ואם צמא השקהו מים׃ | 21 |
Si esurierit inimicus tuus, ciba illum: si sitierit, da ei aquam bibere:
כי גחלים אתה חתה על ראשו ויהוה ישלם לך׃ | 22 |
prunas enim congregabis super caput eius, et Dominus reddet tibi.
רוח צפון תחולל גשם ופנים נזעמים לשון סתר׃ | 23 |
Ventus aquilo dissipat pluvias, et facies tristis linguam detrahentem.
טוב שבת על פנת גג מאשת מדונים ובית חבר׃ | 24 |
מים קרים על נפש עיפה ושמועה טובה מארץ מרחק׃ | 25 |
Aqua frigida animae sitienti, et nuncius bonus de terra longinqua.
מעין נרפש ומקור משחת צדיק מט לפני רשע׃ | 26 |
Fons turbatus pede, et vena corrupta, iustus cadens coram impio.
אכל דבש הרבות לא טוב וחקר כבדם כבוד׃ | 27 |
Sicut qui mel multum comedit, non est ei bonum: sic qui scrutator est maiestatis, opprimetur a gloria.
עיר פרוצה אין חומה איש אשר אין מעצר לרוחו׃ | 28 |
Sicut urbs patens et absque murorum ambitu, ita vir, qui non potest in loquendo cohibere spiritum suum.