מִשְׁלֵי 24
| אל תקנא באנשי רעה ואל תתאו להיות אתם׃ | 1 |
Misund ej onde Folk, hav ikke lyst til at være med dem;
| כי שד יהגה לבם ועמל שפתיהם תדברנה׃ | 2 |
thi deres Hjerte pønser paa Vold, deres Læbers Ord volder Men.
| בחכמה יבנה בית ובתבונה יתכונן׃ | 3 |
Ved Visdom bygges et Hus, ved Indsigt holdes det oppe,
| ובדעת חדרים ימלאו כל הון יקר ונעים׃ | 4 |
ved Kundskab fyldes Kamrene med alskens kosteligt, herligt Gods.
| גבר חכם בעוז ואיש דעת מאמץ כח׃ | 5 |
Vismand er større end Kæmpe, kyndig Mand mer end Kraftkarl.
| כי בתחבלות תעשה לך מלחמה ותשועה ברב יועץ׃ | 6 |
Thi Krig skal du føre efter modent Overlæg, vel staar det til, hvor mange giver Raad.
| ראמות לאויל חכמות בשער לא יפתח פיהו׃ | 7 |
Visdom er Daaren for høj, han aabner ej Munden i Porten.
| מחשב להרע לו בעל מזמות יקראו׃ | 8 |
Den, der har ondt i Sinde, kaldes en rænkefuld Mand.
| זמת אולת חטאת ותועבת לאדם לץ׃ | 9 |
Hvad en Daare har for, er Synd, en Spotter er Folk en Gru.
| התרפית ביום צרה צר כחכה׃ | 10 |
Taber du Modet paa Trængslens Dag, da er din Kraft kun ringe.
| הצל לקחים למות ומטים להרג אם תחשוך׃ | 11 |
Frels dem, der slæbes til Døden, red dem, der vakler hen for at dræbes.
| כי תאמר הן לא ידענו זה הלא תכן לבות הוא יבין ונצר נפשך הוא ידע והשיב לאדם כפעלו׃ | 12 |
Siger du: »Se, jeg vidste det ikke« — mon ej han, der vejer Hjerter, kan skønne? Han, der tager Vare paa din Sjæl, han ved det, han gengælder Mennesker, hvad de har gjort.
| אכל בני דבש כי טוב ונפת מתוק על חכך׃ | 13 |
Spis Honning, min Søn, det er godt, og Kubens Saft er sød for din Gane;
| כן דעה חכמה לנפשך אם מצאת ויש אחרית ותקותך לא תכרת׃ | 14 |
vid, at saa er og Visdom for Sjælen! Naar du finder den, har du en Fremtid, dit Haab bliver ikke til intet.
| אל תארב רשע לנוה צדיק אל תשדד רבצו׃ | 15 |
Lur ej paa den retfærdiges Bolig, du gudløse, ødelæg ikke hans Hjem;
| כי שבע יפול צדיק וקם ורשעים יכשלו ברעה׃ | 16 |
thi syv Gange falder en retfærdig og staar op, men gudløse styrter i Fordærv.
| בנפל אויביך אל תשמח ובכשלו אל יגל לבך׃ | 17 |
Falder din Fjende, saa glæd dig ikke, snubler han, juble dit Hjerte ikke,
| פן יראה יהוה ורע בעיניו והשיב מעליו אפו׃ | 18 |
at ikke HERREN skal se det med Mishag og vende sin Vrede fra ham.
| אל תתחר במרעים אל תקנא ברשעים׃ | 19 |
Græm dig ej over Ugerningsmænd, misund ikke de gudløse;
| כי לא תהיה אחרית לרע נר רשעים ידעך׃ | 20 |
thi den onde har ingen Fremtid, gudløses Lampe gaar ud.
| ירא את יהוה בני ומלך עם שונים אל תתערב׃ | 21 |
Frygt HERREN og Kongen, min Søn, indlad dig ikke med Folk, som gør Oprør;
| כי פתאם יקום אידם ופיד שניהם מי יודע׃ | 22 |
thi brat kommer Ulykke fra dem, uventet Fordærv fra begge.
| גם אלה לחכמים הכר פנים במשפט בל טוב׃ | 23 |
Ogsaa følgende Ordsprog er af vise Mænd. Partiskhed i Retten er ilde.
| אמר לרשע צדיק אתה יקבהו עמים יזעמוהו לאמים׃ | 24 |
Mod den, som kender en skyldig fri, er Folkeslags Banden, Folkefærds Vrede;
| ולמוכיחים ינעם ועליהם תבוא ברכת טוב׃ | 25 |
men dem, der dømmer med Ret, gaar det vel, dem kommer Lykkens Velsignelse over.
| שפתים ישק משיב דברים נכחים׃ | 26 |
Et Kys paa Læberne giver den, som kommer med ærligt Svar.
| הכן בחוץ מלאכתך ועתדה בשדה לך אחר ובנית ביתך׃ | 27 |
Fuldfør din Gerning udendørs, gør dig færdig ude paa Marken og byg dig siden et Hus!
| אל תהי עד חנם ברעך והפתית בשפתיך׃ | 28 |
Vidn ikke falsk mod din Næste, vær ikke letsindig med dine Læber;
| אל תאמר כאשר עשה לי כן אעשה לו אשיב לאיש כפעלו׃ | 29 |
sig ikke: »Jeg gør mod ham, som han gjorde mod mig, jeg gengælder hver hans Gerning.«
| על שדה איש עצל עברתי ועל כרם אדם חסר לב׃ | 30 |
Jeg kom forbi en lad Mands Mark og et uforstandigt Menneskes Vingaard;
| והנה עלה כלו קמשנים כסו פניו חרלים וגדר אבניו נהרסה׃ | 31 |
se, den var overgroet af Tidsler, ganske skjult af Nælder; Stendiget om den laa nedbrudt.
| ואחזה אנכי אשית לבי ראיתי לקחתי מוסר׃ | 32 |
Jeg skued og skrev mig det bag Øre, jeg saa og tog Lære deraf:
| מעט שנות מעט תנומות מעט חבק ידים לשכב׃ | 33 |
Lidt Søvn endnu, lidt Blund, lidt Hvile med samlagte Hænder:
| ובא מתהלך רישך ומחסריך כאיש מגן׃ | 34 |
Som en Stimand kommer da Fattigdom over dig, Trang som en skjoldvæbnet Mand.
