מִשְׁלֵי 24
| אל תקנא באנשי רעה ואל תתאו להיות אתם׃ | 1 |
Vær ikke misundelig paa onde Mennesker, og hav ikke Lyst til at være hos dem!
| כי שד יהגה לבם ועמל שפתיהם תדברנה׃ | 2 |
Thi deres Hjerte grunder paa Ødelæggelse, og deres Læber udtale, hvad der er til Fortræd.
| בחכמה יבנה בית ובתבונה יתכונן׃ | 3 |
Ved Visdom bygges et Hus, og ved Forstand befæstes det;
| ובדעת חדרים ימלאו כל הון יקר ונעים׃ | 4 |
og ved Kundskab blive Kamrene fulde af alt dyrebart og yndigt Gods.
| גבר חכם בעוז ואיש דעת מאמץ כח׃ | 5 |
En viis Mand er stærk, og en kyndig Mand styrker sin Kraft.
| כי בתחבלות תעשה לך מלחמה ותשועה ברב יועץ׃ | 6 |
Thi efter Vejledning skal du føre din Krig, og hvor mange Raadgivere ere, der er Frelse.
| ראמות לאויל חכמות בשער לא יפתח פיהו׃ | 7 |
Visdommen er for høj for en Daare, for Retten skal han ikke oplade sin Mund.
| מחשב להרע לו בעל מזמות יקראו׃ | 8 |
Hvo som tænker paa at gøre ondt, ham kalder man en skalkagtig Mand.
| זמת אולת חטאת ותועבת לאדם לץ׃ | 9 |
Daarskabs Anslag er Synd, og en Spotter er en Vederstyggelighed iblandt Folk.
| התרפית ביום צרה צר כחכה׃ | 10 |
Du viste Svaghed paa Nødens Dag; din Kraft var ringe.
| הצל לקחים למות ומטים להרג אם תחשוך׃ | 11 |
Red dem, som føres til Døden, dem, som vaklende drage hen at miste Livet; maatte du dog holde dem tilbage!
| כי תאמר הן לא ידענו זה הלא תכן לבות הוא יבין ונצר נפשך הוא ידע והשיב לאדם כפעלו׃ | 12 |
Naar du siger: „Se, vi kende det ikke‟, mon da ikke den, som prøver Hjerter, forstaar det, og den, som tager Vare paa din Sjæl, kender det, saa at han betaler et Menneske efter dets Gerning?
| אכל בני דבש כי טוב ונפת מתוק על חכך׃ | 13 |
Æd Honning, min Søn! thi den er god, og Honningkage er sød for din Gane;
| כן דעה חכמה לנפשך אם מצאת ויש אחרית ותקותך לא תכרת׃ | 14 |
lær saaledes Visdom for din Sjæl; naar du finder den, og der er en Eftertid, skal din Forhaabning ikke tilintetgøres.
| אל תארב רשע לנוה צדיק אל תשדד רבצו׃ | 15 |
Lur ikke, du ugudelige! paa den retfærdiges Bolig; ødelæg ikke hans Hjem!
| כי שבע יפול צדיק וקם ורשעים יכשלו ברעה׃ | 16 |
Thi en retfærdig kan falde syv Gange og staa op igen; men de ugudelige skulle styrte i Ulykken.
| בנפל אויביך אל תשמח ובכשלו אל יגל לבך׃ | 17 |
Glæd dig ikke, naar din Fjende falder, og lad dit Hjerte ikke fryde sig, naar han snubler;
| פן יראה יהוה ורע בעיניו והשיב מעליו אפו׃ | 18 |
at ikke Herren skal se det, og det maatte være ondt i hans Øjne, og han skal vende sin Vrede fra ham til dig.
| אל תתחר במרעים אל תקנא ברשעים׃ | 19 |
Lad ikke din Vrede optændes imod de onde; vær ikke misundelig paa de ugudelige!
| כי לא תהיה אחרית לרע נר רשעים ידעך׃ | 20 |
Thi den onde skal ingen Eftertid have; de ugudeliges Lampe skal udslukkes.
| ירא את יהוה בני ומלך עם שונים אל תתערב׃ | 21 |
Min Søn! frygt Herren og Kongen; bland dig ikke iblandt dem, der hige efter Forandringer!
| כי פתאם יקום אידם ופיד שניהם מי יודע׃ | 22 |
Thi Ulykke fra dem kommer hastelig, og Fordærvelse fra dem begge — hvo kender den?
| גם אלה לחכמים הכר פנים במשפט בל טוב׃ | 23 |
Ogsaa dette er af de vise: At anse Personer i Dommen er ikke godt.
| אמר לרשע צדיק אתה יקבהו עמים יזעמוהו לאמים׃ | 24 |
Hvo som siger til den skyldige: Du er retfærdig, ham skulle Folkeslægter forbande; Folkefærd skulle vredes paa ham.
| ולמוכיחים ינעם ועליהם תבוא ברכת טוב׃ | 25 |
Men dem, som straffe ham, skal det gaa vel, og der skal komme en god Velsignelse over dem.
| שפתים ישק משיב דברים נכחים׃ | 26 |
Kys paa Læber giver den, som svarer med rette Ord.
| הכן בחוץ מלאכתך ועתדה בשדה לך אחר ובנית ביתך׃ | 27 |
Beskik din Gerning derude, og gør den færdig for dig paa Ageren; byg saa siden dit Hus!
| אל תהי עד חנם ברעך והפתית בשפתיך׃ | 28 |
Bliv ikke letsindigt Vidne imod din Næste; og du skulde besvige med dine Læber?
| אל תאמר כאשר עשה לי כן אעשה לו אשיב לאיש כפעלו׃ | 29 |
Sig ikke: Ligesom han gjorde mig, saa vil jeg gøre ham; jeg vil betale enhver efter hans Gerning.
| על שדה איש עצל עברתי ועל כרם אדם חסר לב׃ | 30 |
Jeg gik over en lad Mands Ager og over et uforstandigt Menneskes Vingaard,
| והנה עלה כלו קמשנים כסו פניו חרלים וגדר אבניו נהרסה׃ | 31 |
og se, den var aldeles løbet op i Tidsler, dens Overflade var skjult med Nælder, og Stengærdet derom var nedbrudt.
| ואחזה אנכי אשית לבי ראיתי לקחתי מוסר׃ | 32 |
Der jeg saa det, lagde jeg mig det paa Hjerte; jeg saa til, jeg annammede en Lærdom:
| מעט שנות מעט תנומות מעט חבק ידים לשכב׃ | 33 |
At sove lidt, at slumre lidt, at folde Hænderne lidt for at ligge —,
| ובא מתהלך רישך ומחסריך כאיש מגן׃ | 34 |
saa skal din Armod komme som en Vandringsmand og din Mangel som skjoldvæbnet Mand.
