מִשְׁלֵי 19
| טוב רש הולך בתמו מעקש שפתיו והוא כסיל׃ | 1 |
Melior est pauper, qui ambulat in simplicitate sua, quam dives torquens labia sua, et insipiens.
| גם בלא דעת נפש לא טוב ואץ ברגלים חוטא׃ | 2 |
Ubi non est scientia animae, non est bonum: et qui festinus est pedibus, offendet.
| אולת אדם תסלף דרכו ועל יהוה יזעף לבו׃ | 3 |
Stultitia hominis supplantat gressus eius: et contra Deum fervet animo suo.
| הון יסיף רעים רבים ודל מרעהו יפרד׃ | 4 |
Divitiae addunt amicos plurimos: a paupere autem et hi, quos habuit, separantur.
| עד שקרים לא ינקה ויפיח כזבים לא ימלט׃ | 5 |
Testis falsus non erit impunitus: et qui mendacia loquitur, non effugiet.
| רבים יחלו פני נדיב וכל הרע לאיש מתן׃ | 6 |
Multi colunt personam potentis, et amici sunt dona tribuentis.
| כל אחי רש שנאהו אף כי מרעהו רחקו ממנו מרדף אמרים לא המה׃ | 7 |
Fratres hominis pauperis oderunt eum: insuper et amici procul recesserunt ab eo. Qui tantum verba sectatur, nihil habebit:
| קנה לב אהב נפשו שמר תבונה למצא טוב׃ | 8 |
qui autem possessor est mentis, diligit animam suam, et custos prudentiae inveniet bona.
| עד שקרים לא ינקה ויפיח כזבים יאבד׃ | 9 |
Falsus testis non erit impunitus: et qui loquitur mendacia, peribit.
| לא נאוה לכסיל תענוג אף כי לעבד משל בשרים׃ | 10 |
Non decent stultum deliciae: nec servum dominari principibus.
| שכל אדם האריך אפו ותפארתו עבר על פשע׃ | 11 |
Doctrina viri per patientiam noscitur: et gloria eius est iniqua praetergredi.
| נהם ככפיר זעף מלך וכטל על עשב רצונו׃ | 12 |
Sicut fremitus leonis, ita et regis ira: et sicut ros super herbam, ita et hilaritas eius.
| הות לאביו בן כסיל ודלף טרד מדיני אשה׃ | 13 |
Dolor patris, filius stultus: et tecta iugiter perstillantia, litigiosa mulier.
| בית והון נחלת אבות ומיהוה אשה משכלת׃ | 14 |
Domus, et divitiae dantur a parentibus: a Domino autem proprie uxor prudens.
| עצלה תפיל תרדמה ונפש רמיה תרעב׃ | 15 |
Pigredo immittit soporem, et anima dissoluta esuriet.
| שמר מצוה שמר נפשו בוזה דרכיו יומת׃ | 16 |
Qui custodit mandatum, custodit animam suam: qui autem negligit viam suam, mortificabitur.
| מלוה יהוה חונן דל וגמלו ישלם לו׃ | 17 |
Foeneratur Domino qui miseretur pauperis: et vicissitudinem suam reddet ei.
| יסר בנך כי יש תקוה ואל המיתו אל תשא נפשך׃ | 18 |
Erudi filium tuum, ne desperes: ad interfectionem autem eius ne ponas animam tuam.
| גרל חמה נשא ענש כי אם תציל ועוד תוסף׃ | 19 |
Qui impatiens est, sustinebit damnum: et cum rapuerit, aliud apponet.
| שמע עצה וקבל מוסר למען תחכם באחריתך׃ | 20 |
Audi consilium, et suscipe disciplinam, ut sis sapiens in novissimis tuis.
| רבות מחשבות בלב איש ועצת יהוה היא תקום׃ | 21 |
Multae cogitationes in corde viri: voluntas autem Domini permanebit.
| תאות אדם חסדו וטוב רש מאיש כזב׃ | 22 |
Homo indigens misericors est: et melior est pauper quam vir mendax.
| יראת יהוה לחיים ושבע ילין בל יפקד רע׃ | 23 |
Timor Domini ad vitam: et in plenitudine commorabitur, absque visitatione pessimi.
| טמן עצל ידו בצלחת גם אל פיהו לא ישיבנה׃ | 24 |
Abscondit piger manum suam sub ascella, nec ad os suum applicat eam.
| לץ תכה ופתי יערם והוכיח לנבון יבין דעת׃ | 25 |
Pestilente flagellato stultus sapientior erit: si autem corripueris sapientem, intelliget disciplinam.
| משדד אב יבריח אם בן מביש ומחפיר׃ | 26 |
Qui affligit patrem, et fugit matrem, ignominiosus est et infelix.
| חדל בני לשמע מוסר לשגות מאמרי דעת׃ | 27 |
Non cesses fili audire doctrinam, nec ignores sermones scientiae.
| עד בליעל יליץ משפט ופי רשעים יבלע און׃ | 28 |
Testis iniquus deridet iudicium: et os impiorum devorat iniquitatem.
| נכונו ללצים שפטים ומהלמות לגו כסילים׃ | 29 |
Parata sunt derisoribus iudicia: et mallei percutientes stultorum corporibus.
